חזרתי אלייך אתמול.
הריח שלך רענן יותר.
האנרגיה בינינו רעננה יותר.
כמו מקלחת של מרחק וספייס ששנינו היינו צריכים קצת לקחת.
וכן, כשאני במצב רוח טוב זה יותר חזק משנינו. אני מרגי שאני מביא את האור לעולמם של אנשים שאוהבים אותי.
כשרע לי זה חזק משנינו. לפחות עד שיהיו בך הכוחות להציל אותי משם.
אני אוהב את היכולת העיקשת שלך למצוא את הטוב שבאנשים. את היופי של לסלוח באמת. לרצות לאהוב את האנשים.
את מתקרבת לאיזון מושלם בענין הזה. גם לא להיות פראיירית ולהכנס בצורה של האנשים כשהם חארות. וגם לסלוח ולאהוב ולשאוף להרמוניה. בלי לצבור משקעים.
את צודקת. זה חוזק מאין כמוהו מה שיש לך.
ובניגוד למה שחשבתי חוזק הוא היכולת צאת מנצח. לא רק כושר עמידות. גם בזה צדקת.
את פורחת ומלבלבת ונכנס המון שפע לחייך בתקופה קצרה מאוד. וזה נהדר.
זה נהדר לראות שאת בדרך באמת למצות את עצמך. בדרךאולי לשגשוג כלכלי אמיתי.
כי אני רוצה שיהיה לך כל מה שאת רוצה. כי את מלכה בין בני אדם.
לא בגלל תארים מטופשים של כלוב.
בגלל הזכות והטוב הכובש שלך. ואם להכנע למשהו אז רק לטוב עצום כזה. כי זאת התמסרות מהמקום הכי חזק שיש. התמסרות שמגדילה את שני הצדדים.
שהעולם ימשיך להציף אותך בטוב, אלפא בטה. בוקר טוב
לפני 15 שנים. 10 באוגוסט 2009 בשעה 4:43