אתמול בזמן שפסעתי הלוך ושוב בעודי מחכה לשעה העגולה (OCD) להכנס לפסיכיאטר הבחנתי ביגאל בשן יושב לצד שולחן בית קפה עממי\פיצוציה.
לא כל יום אתה פוגש יגאל בשן. אבל זאת לא הנקודה.
כי פתאום עלתה בי המחשבה - יכול להיות שהדרך היחידה שלי להתפרסם ולהכנס לדפי ההיסטוריה היא להתנקש ביגאל בשן.
בואו נודה בזה, אני כבר בן 29, כבר לא ילד, וההתקדמות שלי, אם בכלל, איטית מדי.
ועוזי חיטמן כבר מת ואסי וגורי גנבו לי את התהילה.
בפעם החמישית שפסעתי לידו בהלוך ושוב עד השעה העגולה, הוא כבר הניח את הסביח ונעץ בי מבט חשדני. טוב, בכל זאת זה היה מרחק כביש מכיכר מלכי ישראל. ואם יש משהו שיגאל בשן טוב בו זה ללמוד מטעויות של אחרים.
אחרי זה ראיתי איזה שחקן חצי מוכר עם איכויות משחק מוגזמות שמופיע גם לפעמים בטלוויזיה אבל תהרגו אותי אם אני יודע את השם שלו וגם אם כן היה בלתי אפשרי לרקום סביבו סגמנט הומוריסטי כי תהרגו אתכם אם אתם יודעים את השם שלו.
חבר שלי שמסיע אותי לכל מקום שאני צריך, כפרה עליו, אמר לי שבזמן הפגישה הוא ראה את שימי ריגר אבל ניצחתי עם היגאל בשן שלי עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב. הלכתי באותו היום לפסיכיאטר עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב כדי להסביר לו מה זה סאדו ולמה אין בזה נטיה מסוכנת או משוגעת. כשסיפרתי לו על באט פלאג הוא חשב לרגע ואמר שהוא רוצה שאני אביא אותו לכל פגישה שלנו מעכשיו. בתוכי. הנהנתי לחיוב כי בדיוק הדגמתי לו מהו גאג. בסוף הפגישה הוא אמר לי שהייתי היום שקט מהרגיל. חייכתי ודידיתי החוצה.
אה, רגע, זה בכלל פוסט על יגאל בשן.
בדרך לחניון אמרתי לחבר שלי שיחכה לי רגע והלכתי לחצר של הבנין איפה שאני תמיד משתין אחרי פגישה עם הפסיכיאטר. אני פשוט מרגיש שזה לא מנומס ואני גם מפחד שהוא יחייב אותי על הזמן. טוב, אני יותר מפחד שהוא יחייב אותי על הזמן.
בזמן שאני מנסה לכוון כמה שיותר למרכז הפנים של דודו מהום סנטר שהופיע על צידו האחרי של הגליון האחון של דבר לילדים הנחתי את האקדח התופי במקום המסתור שלו והורדתי את המים.
יגאל בשן ניצל היום.
אני אחכה למישהו מסדר הגודל של יגאל עדיקא. בעניינים האלה יש לך רק הזדמנות אחת להכנס לדפי ההיסטוריה.
(הפוסט הנ"ל נכתב לתכלית הומוריסטית בלבד. אין הכותב מעודד התנקשות ביגאל בשנים)
לפני 15 שנים. 8 באוקטובר 2009 בשעה 8:22
