בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ואהבת.

מיזוגניה אהובתי (הוצא לפרישה) :)

שגר ושכח

שחור ופתור

״ייתכן שהפשע הנורא ביותר שאנו מבצעים איש לרעהו, הוא אותה הצגה יומית של שפיות״. יו פראתר

“We are all searching for someone whose demons play well with ours”
with that said, לא מחפש רק לשחק עם שדים, אנחנו לא רק הפצעים שמרכיבים אותנו. המטרה העילאית הייתה ות מיד תשאר אהבה. מולה הכל מחוויר ועבורה (כמעט) הכל יוקרב.


זה לא רקוב זה דבש

גרפומניה להמוני


Only the mediocre are always at their best.” — Jean Giraudoux"

"באוננות כמו באוננות - אין דבר כזה שאין דבר כזה" (אני)

את הדברים הכי טובים שלי אני כותב מייד אחרי השינה

זה לא אני, זה אתן

חפש הקסם ורדפהו

סופר סתם
לפני 15 שנים. 12 באוקטובר 2009 בשעה 21:21

מה הרגשתם בסצינה בה מרססים את היטלר? זהירות, ספויילר.

flashback{ג"ו} - זה מאד לא יפה, מה שאתה עשית עכשיו.
לפני 15 שנים
a מק - תודה :)
לפני 15 שנים
ים_yam​(לא בעסק) - טוב, מזל שחשדתי מהכתבותעל הסרט שיקרה משהו כזה, במיוחד לאור הכרותי עם תחביב ריסוסי הדם של טרנטינו, לצד הפוט פטיש המטורף שלו, אז לא הצליח לך לקלקל לי
P-:
פעם הבאה תשתדל יותר...
לפני 15 שנים
a מק - (לא בעסק עלק...)
לפני 15 שנים
ים_yam​(לא בעסק) - את העוסק מורשה שלי אני שומרת לתחומים אחרים והסטיות שלי לא מאכלסות את הרשימות הקונבנציונאליות שבאתרים כגון זה (:
לפני 15 שנים
a מק - :)

מי נתן לך רשיון עסק, מי?
לפני 15 שנים
ים_yam​(לא בעסק) - איזה אחד, אפי, ממע"מ עכו
P-:
לפני 15 שנים
a מק - אז יש לך אדון אפטר אול :-)
לפני 15 שנים
אושה{אוש} - לא להאמין אבל אני מגיבה לך בבלוג ועוד ברצינות.

מאד אהבתי את הסרט, למרות שלא בטוחה שבגדול טרנטינו עושה סרטים שמדברים אלי.
הפעם הוא עשה זאת ובגדול ולו כי יש לי אובססיה לנושא הזה.
כל הסצנה הגדולה הזו דיברה אלי מאד.
קודם כל הייתי בשוק כי לא האמנתי שזה סרט שאמור לקחת את הדמיון עד כדי כך רחוק אבל שנרגעתי התחלתי להתלהב. זו היתה הגשמת פנטזיה רטובה.
אבל לגבי שאלתך הספציפית - לא נגעלתי מהתיאור הנ"ל (ואחרים הדומים לו כי הזכרתי לעצמי שמדובר כביכול בנאצים וכל התעללות בהם נסבלת בעיני) אבל הירי היה קצת סלפסטיקי. היה אפשר לגמור אותו שתי שניות לפני שראו שזה בובה.

הייתי רוצה לראות סרט אחר עכשיו. אמיתי, מציאותי, על יהודים בימים ובשבועות לאחר השחרור ואיך הם מסתגלים ואף מנסים לנקום.
לפני 15 שנים
a מק - אושה, אני באמת חושב שכשאת פחות ספרנית ואני פחות רעיל יש לנו על מה לדבר.

אני אהבתי את החלקים שבהם מקרקפים את הנאצים. את החלק בו היהודי הדוב מתעלל ומרטש את הבובה של הקצין הנאצי.

אני חושב שטרנטינו עלה על משהו נורא פשוט. הנאצים הם הרוע המושלם. וככאלה אפשר להתעלל בהם עד אין קץ.
אפילו בטרוריסטים ערביים אי אפשר להתעלל כל כך.

ובגלל ריחוק הזמן ורגשות האשם של הגרמנים ואף הנטייה המזוכיסטית שלהם לגבי אותן שנים גם אין אצלם מי שימחה.

דווקא הקטע עם היטלר היה מעט מדי בשבילי. אולי דווקא שם היה צריך סצינת חיתוך אוזן כמו בכלבי אשמורת :)
ואונס בכלא כמו באמריקה X :-)

אהבתי את הדרך בה הוא התמקד בניואנס של המבטאים השונים של חלקים שונים בגרמניה.

את תחושת הפראנויה התמידית וזה שאפילו קצינים נאצים מפחדים ממישהו.

סצינת נקמת היהודיה על מסך עולה בלהבות כנקמת היהודי מן הגיהנום הייתה משהו קיטשית ושחוקה אך אפקטיבית ובכל זאת משכנעת ביותר.
לפני 15 שנים
אושה{אוש} - אם כבר התעללות בהיטלר - יש סרט מפגר של אדם סנדלר (רוב הסרטים שלו נורא נורא מפגרים), אני חושבת שקוראים לו "שטן על הזמן" בו היטלר הוא משרתת צרפתיה בגיהנום וכל יום באותה שעה מחדירים לו לתחת אננס.

וחוץ מזה -
אני ספרנית?!
בחיי שאתה ממש לא מכיר אותי
לפני 15 שנים
a מק - ראיתי אותך פעם במסיבה רוקדת עם בעלך.

את נראית כמו ספרנית.
לפני 15 שנים
אושה{אוש} - לא יודעת לאיזה שעת סיפור לקחו אותך כילד
מסכנוני אתה והילדות העשוקה שלך
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י