מתי אפשר לקבוע שהשניצל לא ראוי להמתנה ולאכילה?
מתי אפשר להרים ידיים ולעבור לשניצל הבא?
אני עדיין לא מרתוניסט. לא רוצה להיות רק זה שרודף.
אני רוצה לפחות שיחת לילה טוב נעימה עם פרוספקט ותקוה.
די, מגיע לי.
הגיע הזמן לעבור מאוננות לדיונים על הסדר קבע מתוך חזון כללי של זיון מתוך אהבה בעתיד הנראה לעין. למען עתיד ילדינו.
אני רוצה לנסות את השלב הבא. אני רוצה לגרד סמל אחרי סמל בחיש גד הזה ולראות אם אני מגלה מתחת התאהבות בי-לטראלית.
אני לא יודע אם זה מספיק שאצא בהצהרות אוטו-סוגסטיביות על נכונות להחשף עכשיו ולסבול ולאבד שליטה כדי להרגיש.
לך תדע מה באמת מבשיל את הנכונות שלך להמיס את ההגנות.
לך תאמר לעצמך שהשתנית אחרי נאומים המלאים בכושר השיכנוע שלך הכובשים אחרים ואותך כשעוד נפילה מחזירה אותך לתחושות המרה השחורה המוכרות.
כי צניעות זה בעיקר מה שאני מקבל. כי אין כמו מבחנים אמפיריים של דיכאון והצלחה בחיים שמוכיחים לך איזה חלק בך צוחק אחרון.
אבל אני גם לא אתכרבל לכדור באיזו סימטה מבויבת ואחכה למות.
אני אומר HIT ME אתה שם - כן נו מתחת למצחיה של הקרופייה רואים שאתה קופידון - זרוק איזה משהו מהסידרה של הלבבות, I DARE YOU , תן לי לראות איך אני מסתדר עם קלף כזה.
תן לי להכשל איתו או להצליח.
ואם אני סתם קורע אותו תן לי עוד אחד.
אני רוצה חבילות שלמות של 52 קלפי לבבות.
את מספרת על ההוא שהכל אצלו אוטוסוגסטיה. לכתוב כדי שאולי זה יתגשם.
אז אני מנסה לפוצץ בועות בד"כ, את יודעת את זה.
אבל הגיע הזמן לעבור ללהתחייב לנסות. לתת את הכל. ואולי אפילו לא הכול. אולי אפילו להרים ידיים באמצע ולהתייאש. אבל לתת את המרווח, את הצ'אנס כן ללכת על משהו יותר ארוך. יותר תהליכי. יותר ממושך.
אני קצת נסוגתי הרבה אחורה מהמוחלטות ההמלאת ביטוחון עצמי לרגע שבקביעות על המציאות ועל החיים. קיבלתי עוד בעיטה לראש ולפחות זמנית אני יותר צנוע. אבל אני גם יותר חופשי.
עוד יותר מחובר למציאות בלי להתנתק לתוך בועות מרחפות מלאות אוויר, עוד יותר מסוגל לשמוע וללמוד ולקבל.
הסוגים השונים של האהבה שמרכיבים את החיים הנכונים נמצאים שם. אני זוכה להצצות באיך הם נראים. בינתיים בעזרת אלכוהול או ריטאלין או סתם קפיצה כימית בלתי מוסברת.
אני מוכן לשמוע על הכלים והדרכים להגביר אותה יותר ויותר בחיים שלי. לקבע אותה לרגעים הולכים ומתארכים. למצוא את הדרכים לעבור אליה כשהרעל והמוות הממכרים מתחילים לבסס את שליטתם.
כי אין עוד מלבדה.
לפני 15 שנים. 15 באוקטובר 2009 בשעה 2:24