ואהבת.

לפעמים אני רוצה שגלי תהייה אימהית. שתכיל אותי, שתהייה החזקה. אני לא קורה לזה לשלוט. אני קורה לזה לנווט.
אני לא רוצה שהיא תשלח אותי לזחול פה ולהכניס ת'דבר הזה לשם. בעצם אולי כן.
אבל עכשיו אני רוצה אחרת. אני רוצה בניה של גשר האמון שנחרב לפני כל כך הרבה שנים. את השקט הצלול בתוך הראש כשאתה בידיים טובות וחכמות. כל כך חכמות.
להעריץ. להיות חלק ממשהו גדול. שלא רוצה לנגוס בך ואז להשליך את השיירים ולמהר לדבר הבא שמושך את רעבונו מזוית עינו. להיות של משהו גדול שרוצה רק אותך. ממוקד רק בך. אור טוב שרוצה כל כך בטובתך. אמא. כן, אמא. אני לא מפחד לקרוא לזה בשם.
האמא שמעולם לא הייתה לך.
כוח מנחם ומיטיב וחומל ולא לועג. כל כך חשוב שלא ילעג. ינהג בחרדת קודש בחלקים העדינים שמונחים בקדושה בידיו.

זה לנווט, כן. זה לתת לנגן עליך. מנגינה יפה וגאונית ווירטואוזית וצלולה ומרפאה.
זה ההפך מהביטוי לחיה הטורפת והמשסעת. שגם לה אני רוצה לתת מקום מחייה. בים אם בתור החיה או בתור הצייד.
זה ההפך. זה הטוב והמייטיב והנאצל. זה מה שהיה הופך לטיפול בבני אדם מצולקים אם היה אפשך לסמוך על בני אדם.

אני מספר לגלי על ג'וק. ועל עוד כמה אימהות לקמצוץ, לשביב, לטיפה. אין כולן יצאו נגד המגננות המוגזמות שלי. איך כולן נעלמו כל כך מהר. כל אחת מסיבותיה.
ופניה הן התגלמות העדינות. וברגעים כאלה לעדינות כזו יש כוח עצום.
כי זה כוח שלא מכוח. אלה המים שמחלחלים בין סדקי התקוה של האבן, ממוססים אותה ומעניקים חיים לשכבת עור בריאה שמזמן הייתה צריכה להיות שם.

אני מספר לה כמה אני מרגיש חלש ולא ראוי ולא אהיב ולא מושך כשאני כך. ומאותו מקור כוח היא שולחת לי מילים של חמלה שדרות בי. שמשתלבות בין הרקמות שלי. מילים של אמונה וביטחון. של ידיעת שווייך.
וזה יפה וזה קשה להאמין איך הורה הופך ילד הופך הורה. איך אנחנו הכוח המכיל והחומל כשהשני או השניה זקוקים לו. אנחנו חוזרים להיות ילדים למקומות הרגש הכי פרימיטיביים שלנו וההורה החדש שלנו עוזר לבנות מחדש את המציאות. עם מלט חזק של אהבה.
כי האהבה היא הבסיס לכל. שוב ושוב ושוב.

תודה, גלי
תודה, אסף