נולדתי פג. חשוף ופגיע. עם פחות שכבת עור.
מתנה מקוללת. אתה רואה הרבה יותר מהעולם. אבל אתה מרגיש פגיעות הרבה יותר חזק. מה שבאופן פרדוקסלי הגנתי גורם לך להאטם. להתנתק. כדי לשרוד.
אם הייתי כוסית. היה הרבה יותר קל לי. הייתי מוצא אביר או איזה אבא נשוי מנוסה בן חמישים שיציל אותי. כמו שיש בכל כך הרבה מקרים באתר. או לפחות הניחוח של הפנטזיה של זה.
אני לא.
הייתי ילד לא תמיד הכי יפה. גם לנרקיסים יש נטיה למשוך נשים להציל אותן. בכלל, להיות יפה מקל עליך בעולם. שבנוסף להיותו פג גם בחר ללכת לכיתה א' במקום להשאר עוד שנה בגן. מה שתמיד יצר פיגור פיזי לעומת בני הכיתה. למרות שאינטלקטואלית תמיד רצתי קדימה.
זה לא פשוט להוולד חשוף. זה פחות פשוט כשמי שאתה אמור לסמוך עליו הכי בעולם, הדמויות הראשונות בחייך מאכזבות ופוגעות בך.
אתה לומד שלאהוב זה מסוכן. זה לתת שליטה עליך למישהו אחר. אתה לומד שאסור להשתרע אחורה בשקט וביטחון. תמיד צריך לבדוק. לחשוד. במיוחד בקרובים אליך. לא משנה כמה מבחנים הם צלחו בהצטיינות.
תוסיפו לזה הפרעת קשב. תערבבו ותיצקו לתוך קערה בליל של חוסר יציבות רגשית ותפיסתית. לנוע בשניות בין תחושות קוטביות. בין תפישת אוהב לאויב. וחוזר חלילה. זכרון מקרטע שבאופן מתסכל מרגיש כאילו מחוקים ממנו מקטעים שלמים אפילו של לפני רגע שיש לאחרים באופן טבעי בלי להתאמץ כאילו כלום.
אבל,
תנו מתנה של הרבה רגש מבעבע שם בפנים. עם תפישות רומנטיות מהאגדות על אהבה. הרבה טוב לב. כן, טוב לב. וסטנדרטים מוסריים בלתי אפשריים - כן, שי תועלת ברגשות אשם פולניים בלתי פוסקים.
ויכולת למידה, שמאפשרת לרכוש מאחרים כלים עצומים. כמו מתודת הניתוח האנליטי שלמדתי מאוהד.
והיכולת לזהות אנשים טובים. ואנשים שיוכלו לתת לי מה שחסר לי. מה שאני לא יכול להגיע אליו בעצמי.
יש משפט האומר אתה לא מקבל קשיים שלא תוכל להתמודד איתם. הוא קצת מיסטי פשטני בשבילי. לא יודע אם אני מאמין ביד עליונה מכוונת באופן כל כך פשטני. והעולם מלא בדוגמאות של אנשים שלא התמודדו עם הקשיים ש-"ניתנו" להם. אבל. אני יכול. ותמיד מקננת בי התחושה שכל הכאב והסבל האלה הם כדי למלא אותי בענווה וידיעה של מקום ראשון של לדעת מה זה להיות הכי עלוב ודפוק ולא מוצלח. ועם היכולות שלי, עם המתנות שלי, לעזור לכל מי שזקוק לכך. לא משנה עד כמה פשוט הוא או לא מתוחכם או לא מבין בהומור אמריקאי.
לפני 14 שנים. 3 במרץ 2010 בשעה 10:32
