ואהבת.

הוא לא כל כך יפה, אני יודעת.

הוא לא כל כך גבוה גם כן.

אבל הוא בדיוק מה שבארסה מול ריאל מדריד - הילדים הנמוכים והמכוערים - יפים (מסי, סנט אנדרס, צ'אבי) אל מול החתיכים המלוקקים הטפלונים (קאקה, גוטי) ואף שחצנים (רונאלדו).

כי זה המועדון שבפעם הראשונה שפירסם על קידמת החולצה היה זה את UNICEF בתוספת תרומה של מיליון דולר לאירגון במקום התשלום הרגיל לקבוצה על הפירסומת.

הן מזכירות את הפועל ומכבי, בארסה וריאל. במיוחד עם הכדורגל היפהפה של הפועל השנה (שמזכיר את המהפך שעברה BORING ARSENAL - אדומה אחרת). רק שקשה להשוות את מכבי לריאל מבחינת יכולת. מבחינת רוח המועדון כן. קפיטליזם ראוותן ודורסני לא ממש אוהב אדם. זתומרת אוהב רק את האדם היפה והמוצלח. וכן, אני גאה במסורת של הפועל בכל הקשור לשילוב שחקנים ערבים (וצ'רקסים חמודים אך קשוחים).

מה שמביא אותי לשבת 11 בלילה. אני חרמן רצח. המשחק מספר אחת בעולם.
והיכולת של ריאל השנה מדאיגה. ובארסה - בארסה היא לא הקבוצה של שנה שעברה. לא יודע למה. אבל היא לוחמת. יש לה יותר אופי משנה שעברה. ולכן גם לדעתי יותר אחוזי הצלחה בליגה.

הגיע הזמן להתפוצץ. הגיע הזמן לעוד אקסטזה מטורפת מסוג ה- 6:2 של שה שעברה. ואני גרגרן. אני רוצה יותר. בשנה שעברה כמעט כל משחק של בארסה היה אגדת קסמים שהעניקה לך חוויה רגשית של סיפור כדורגל. השנה, רק אולי מסי מדגדג את רמתו משנה שעברה. אבל זה הזמן.
כמו שזה הזמן של הפועל לנצח את חיפה סוף סוף ולהראות התבגרות וווינריות.

סופר קלאסיקו. שקט בבית