בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ואהבת.

מיזוגניה אהובתי (הוצא לפרישה) :)

שגר ושכח

שחור ופתור

״ייתכן שהפשע הנורא ביותר שאנו מבצעים איש לרעהו, הוא אותה הצגה יומית של שפיות״. יו פראתר

“We are all searching for someone whose demons play well with ours”
with that said, לא מחפש רק לשחק עם שדים, אנחנו לא רק הפצעים שמרכיבים אותנו. המטרה העילאית הייתה ות מיד תשאר אהבה. מולה הכל מחוויר ועבורה (כמעט) הכל יוקרב.


זה לא רקוב זה דבש

גרפומניה להמוני


Only the mediocre are always at their best.” — Jean Giraudoux"

"באוננות כמו באוננות - אין דבר כזה שאין דבר כזה" (אני)

את הדברים הכי טובים שלי אני כותב מייד אחרי השינה

זה לא אני, זה אתן

חפש הקסם ורדפהו

סופר סתם
לפני 13 שנים. 20 במאי 2010 בשעה 14:24

פקפוק עצמי הוא גהנום בלתי מבוטל בפני עצמו.

Luna Sol​(נשלטת){Loki the t} - לפעמים אנחנו צריכים לנטרל את עצמינו מהמחשבות ופשוט ללכת על מה שאנחנו מרגישים באותו הרגע עם ידיעה מוחלטת שאנחנו לא הולכים להתחרט על זה כי לפחות באותו הרגע זה הרגיש הכי נכון בעולם.

המחשבות ו"הפקפוק" בעצמינו ובמעשים שלנו מהווים כלי טוב כשהם באיזון הנכון, כשאנחנו עדיין שולטים עליהם ולא נותנים להם להשתלט עלינו.
האמת שהמסקנה הזו לטעמי (כפי שאני מגלה לאחרונה) נכונה כמעט לגבי כל תכונה ותחביב.

אני יודעת שכשאני מתחילה לפקפק בעצמי לגבי משהו ומכניסה את עצמי "לסרטים" כלשהם, אני בוחרת לשמוע מוסיקה ולהפסיק לחשוב על זה, לשחק סוליטר, לדבר עם חברים, לראות סרטונים מצחיקים.... לעשות משהו שירגיע אותי (למשל, לשיר קריוקי)
ואז כשאני יותר רגועה אני חוזרת לחשוב על הנושא ומעבדת את מה שגרם לי לפקפק בעצמי, מפרקת את ה לגורמים ומחליטה את ההחלטות שלי

בכל מקרה,
חיבוקים ונשיקות
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י