ואהבת.

רבות מדברים על ענין הפליטים. וגם אני יפה נפש. לא אכחד.
אבל נורא קל להיות בעדם כשאתה גר בסביבה נקיה מפליטים.
ומה אם הם פלשו לסביבת מגוריך. והחידלון והשיעמום מובילים לפשע, אלכוהול, סמים, אלימות.
מה אם אין בהם שום הכרת תודה על כך שהמדינה שלך הצילה אותם ממוות ודאי, ובלי שום בעיה הם דורשים פרוטקשן מגוחך על משחק במגרש כדורסל למשל, אם הם מאיימים ואף פוגעים בך ובקרובים לך. וכשאתה מנסה ללכת בדרך הנכונה ובא להתלונן בתחנת המשטרה אתה נתקל באדישות ויאוש, בתלונות שלם עצמם שאין להם מספיק כוח אדם והם נופלים מהרגליים ואתה מתמלא בחמת זעם על ההפקרות שנכפית עליך.

תשאלו את עצמכם - אם לא היה לכם גרוש על התחת לעבור דירה - הייתם לוקחים את החוק לידיים ופוגעים בכמה מהפוגעים והמאיימים כדי שיראו וייראו, או שסופגים בשקט ומורידים את הראש. כי אסור לעבור על החוק. כי לא כדאי להסתבך.

אני בעד לתת לכל הפליטים שיכון ותמיכה סוציאלית מלאה. עד כמה שהמדינה יכולה. והיא יכולה. אני חושב שלקחי השואה לא צריכים להיות מארג נבוב שנדבק לתוך לאומנות בגרון ניחר כשצועדים על אדמת פולין עטופים בדגל. אני מאמין שאנחנו צריכים להיות מדינת הפליטים מכל העולם. לא רק היהודים. עד כמה שאנחנו יכולים. כי לנו לא קם מי שיהיה בעזרנו כשקמו והרגו בנו.

אבל אם המדינה מחליטה סתם לזרוק אותם איפשהו. ושהאנשים המסכנים ללא הקשרים והכח הפוליטי יסבלו (הרי ברמת אביב ג' זה לעולם לא היה קורה).
כשהמדינה שלך לא מגנה עליך. לא אוכפת בעצמה את חוקיה. באנרכיה כזאת - למה שלא תיקח את החוק לידיים כדי להגן על עצמך?

למה הטמטום והאדישות ואוטם הלב הקפיטליסטי אצל מקבלי ההחלטות תמיד מביא לאוזלות היד האלה?
מחסור בכח אדם במשטרה, אי מציאת פיתרון הולם לפליטים, פאקינג כבאיות מתקופת המנדט.
אין פה צדק ואין פה אקאונטאביליטי. ואין מי שיגן עליך. יש רק שרידות פוליטית.