צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ואהבת.

מיזוגניה אהובתי (הוצא לפרישה) :)

שגר ושכח

שחור ופתור

״ייתכן שהפשע הנורא ביותר שאנו מבצעים איש לרעהו, הוא אותה הצגה יומית של שפיות״. יו פראתר

“We are all searching for someone whose demons play well with ours”
with that said, לא מחפש רק לשחק עם שדים, אנחנו לא רק הפצעים שמרכיבים אותנו. המטרה העילאית הייתה ות מיד תשאר אהבה. מולה הכל מחוויר ועבורה (כמעט) הכל יוקרב.


זה לא רקוב זה דבש

גרפומניה להמוני


Only the mediocre are always at their best.” — Jean Giraudoux"

"באוננות כמו באוננות - אין דבר כזה שאין דבר כזה" (אני)

את הדברים הכי טובים שלי אני כותב מייד אחרי השינה

זה לא אני, זה אתן

חפש הקסם ורדפהו

סופר סתם
לפני 13 שנים. 11 בפברואר 2011 בשעה 0:52

מלטף אותה בכריות האצבעות ומרגיש ורואה אותה מצטמררת שלא בשליטתה.

והעור רך וחלק ללא פגם.
מצמיד אף לעור ונושם לרווחה ריח יפה עד הדמעות ופתאום הלב נושם לרווחה. ומשהו בי משתחרר ונרגע.

המועדון. חושך, רעש, צפיפות, עשן. והיא מרכזת אליה את מלוא חושיי.
אני מוחק את חוסר הקרבה הפיזית בינינו. אנחנו עכשיו רוקדים במתואם. ישבנה צמוד לאגני, בתנועות מעוגלות ובתנועות חדות.
אך אין שם רק תשוקה. יש את נביטתה של האהבה בעצב שבעין. וזה מה שמתעלה מעל לכל זוג גופות שהיה נראה כך מבחוץ.

בירידה זמנית רגעית שיש להספיק לפני שתעלם היא מסתובבת אלי ומניחה כדור על לשוני. אני בולע בלי לפקפק.
היא מניחה את תאומו על לשונה, מסתובבת ואנחנו מתמזגים חזרה אל השיר.
ופתאום הנביטה מאיצה את מהלכה הרגיל ונפתחת אל השמש בעוצמה אדירה ועדינה.

אנחנו הכי יפים בעולם. והעולם כולו יפה.

כעבור כמה שנים היא מערסלת בה את בני הבכור והפנים היפהפיות האלה בהן התאהבתי מלאות אושר שקט ואור אימהי.
גופה בפריחת הפריון שמיד לאחר הלידה מעורר בי נהיית תשוקה אחר עשיית אהבהץ השלמנו את תכלית יצירתנו.

שנים רבות קדימה, עטופים בשמיכה וזיקנה ושקט שחווה הכל. האהבה וההבנה והחוכמה יותר מאי פעם.

זינוק אחורה ברצף הזמן כמו עצירת רכבת הרים, עצירה פתאומית באוטו.
ילד רואה ילדה בפעם הראשונה משחקים בשקט טהור ובחיוך.
ילדה מראה לילד פרח שאהבה ומתרה שאסור לקטוף.
ילדה נותנת לילד ציור שציירה.
ילד מחייך ומישיר מבט למצלמת הבלוג.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י