ואהבת.

מגיע לך בן אדם שאוהב אותך בגלל מי שאתה.
לא בגלל הרעש והצלצולים שאתה עושה.
לא כי אתה לא מושג ומכיר מניפולציות כאלה.
זה אומנם לא אהבה ללא תנאי שאמורה להיות בין הורה לילד אבל זאת בחירה בריאה של אנשים בוגרים. עם הדגש על הבגרות הריגשית.
באותה מידה אל לך לשפוט עצמך לפי אהבתם או אי אהבתם של אחרים.
התלות הזאת מונעת ממך להיות מי שאתה. לגלות מי שאתה.
זה נורא פשוט - מי שירצה יאהב מי שירצה לא יאהב. וגם אם אף אחד לא יאהב - מנסיון אני אומר - עדיף שתאהב את עצמך ותהיה היחיד בעולם לבין שתהי אהוב ונערץ בידי רבים ללא כל חיבוק אמיתי בפנים.

אנחנו צריכים להיות מנוע האהבה והקבלה השלמות לעצמנו. אין דרך אחרת.
תלות תמע מאיתנו להגשים את עצמנו. בבסיס כל תלות עומדת חרדה.

יש להזהר בדבריך ומעשיך כדי לא לפגוע באנשים, אבל לא לכוונם כדי להיות נאהב ונערץ.

וזה צריך להנחות את כל הבחירות. ואני נתקל בזה בשאלה של מה ללמוד. וני מבין שאני לא יודע. כי זה תמיד היה פונקציה של מימוש חלומות מגאלומניים.
אבל העיסוק שלך ציך להיות הדבר שנפש הכי יוצאת אליו. נקי משיקולים זרים.
הדבר שמתחבר בצורה הכי טובה לחיוניות שבך, לאנרגיית החיים. ולא לרעב שמוכרים לנו מרגע לידתנו למעמד, לכסף, להצלחה, לכוח, ליוקרה.