״ייתכן שהפשע הנורא ביותר שאנו מבצעים איש לרעהו, הוא אותה הצגה יומית של שפיות״. יו פראתר
“We are all searching for someone whose demons play well with ours”
with that said, לא מחפש רק לשחק עם שדים, אנחנו לא רק הפצעים שמרכיבים אותנו. המטרה העילאית הייתה ות מיד תשאר אהבה. מולה הכל מחוויר ועבורה (כמעט) הכל יוקרב.
זה לא רקוב זה דבש
גרפומניה להמוני
Only the mediocre are always at their best.” — Jean Giraudoux"
"באוננות כמו באוננות - אין דבר כזה שאין דבר כזה" (אני)
ככה בשלוף, לא נראה. נראה לי שזה בדיוק להפך: שזה היה השלב הראשוני של השפה. שהדרך שלנו לקרוא לדברים בשם הייתה על ידי השוואתם למשהו אחר שכבר יש מילה בשבילו. ועם הזמן מתקבעים שמות ואוצר המילים מתרחב, וממשיכים לדוג מתוכו מטאפורות, כך שאוצר המילים כל הזמן כאילו מבעבע החוצה.
ב. ברור שהם יכולים. אני חושבת שהאופן שבו אני חושבת על זה קשור בכך שמאד קשה לי לדמיין מחשבה ללא מילים. מילים הן לא החומר ממנו עשויות המחשבות שלנו?
כל הקונספט של סמל נשען על מבנים מסויימים של מחשבה ואלה דורשים מילים.
ודווקא התכוונתי לויזואליות של סמלים, מהבחינה הזאת שהשמות שהאדם נתן לדברים שראה סביבו, נשענו על הדמיון שלהם לדברים אחרים שהכיר וכבר היה להם שם. הקישור הכי פשוט והכי נפוץ הוא ויזואלי. אותו אדם על ורבליות ראשונית קודם כל רואה דברים, ולאחר מכן קורא להם. אם ברמת הקלט הויזואלי הוא מזהה משהו כמסמל דבר אחר, אז גם את השם שלו הוא יגזור מאותו שדה סמנטי.
אז עכשיו אני רואה את הצדק במה שאמרת. זה בהחלט יכול להיות - המקור של "תפישה מטאפורית", אם אפשר לקרוא לזה ככה, יכול להיות נעוץ בחלומות. אבל לקרוא לזה "חלום", להבין שזה "חלום", לזהות את הסמליות - זה דבר שדורש את החשיבה המורכבת שמתאפשרת על ידי השפה שלנו. ככה נראה לי.
"מטאפורה", מהגדרתה, היא כלי לשוני. אבל הגיוני שלפני הקיום שלה ככלי לשוני היה לה גלגול של תפישה חזותית שהוליד אותה. אבל זה שביב שניה, לא?
סמל יכול לבוא לפני המילה, אבל נראה לי שהזיהוי שלו כסמל דווקא לא יכול.
הממ. זה נורא מעניין.
לפני 11 שנים
a מק
-
אני חושב שאת נורא מגבילה את עצמך למילים.
זאת רק דרך המשגה אחת שהמצאנו.
ובגלל שמעטים מאיתנו גאונים אדירים שיכולים להמציא דרך לישה והמשגת המציאות חדשה לגמרי, ובסך הכל יושבים על כתפיים שיושבות על כתפיים דורות אחורה זה נראה לנו כדרך היחידה.
פה גם עולה השאלה האם מבחינת מבנה המוח שלנו מילים הן כל כך אינהרנטיות ואולי היית זו איזושהי מקריות היסטורית מתמשכת. משהו שתפס. כמו מכנסי פדלפון.
הגיון ומילים הם גאדג'טס שאנחנו המצאנו, לתת סדר בכל חומר הגלם שמגיע מהעולם החושי.
יכול להיות שגם מילים הן רק חלק מהענין.
שבהמשך האבולוציה שלנו יפתחו בפנינו דרכים חדשות להמשגה.
ואולי אפילו משהו שונה מהממשגה עצמה.
כשאני חושב על זה אני נזכר בכל הספקטרומים של צבע וקול שחיות אחרות יכולות לתפוש ואנו לא.
לפני 11 שנים
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
-
נכון מאד. לזה התייחסתי בתחילת התגובה האחרונה שלי - המחשבות *שלי* הן מילים ואני לא מכירה דרך אחרת לחשוב ולכן לא מצליחה לדמיין מבנה או תהליך אחר של חשיבה. אולי זה קיים אבל זה לא נגיש לי.
ועדיין, "מטאפורה" ו"סמל" הם מושגים לשוניים. אני לא מבינה איך אפשר לייחס אותם לתפישה שאינה תלויה בלשון. זו הנקודה בה אני נתקעת.
לפני 11 שנים
MILF
-
קראת כבר את "ההיסטוריה של האנושות"? מומלץ.
השפה המשותפת היא אם המיתוסים והגורם לא רק לחלומות אלא לבניית חברה אנושית.
מומלץ בחום