לפני 10 שנים. 30 בדצמבר 2013 בשעה 11:29
מה עוד אפשר לכתוב שלא כבר אלף פעם כבר כתבתי
שוב לציין את ההזדקקות שלי לכמויות אדירות של אהבה ברמה התאית
לעירויים של כימו של חום כדי לנצח את הסרטן הזה
עוד כמה אני צריך לשאוג את הרעב הזה
זה נראה כאילו אין אהבה בעולם הזה
רק חרמנות של קניות
להשיג את ההכי טוב, הכי מוצלח, הכי נחשק
ואני כמו פלאפון עתיק לבנת חבלה שמונח במגירה של מישהו
אני יודע שיביך אותי לקרוא את כל זה שניה מעכשיו
אבל
זה הכל?
זה כל מה שיש לעולם הזה להציע?
אני תקוע באותם דפוסים
עם בוץ שהתקשה באחיזת מוות
אולי השליליות שלי מושכת אלי רק את העתיד להתפוגג
אבל איך נפטרים מההתמכרות המלטפת הזאת כשמעולם בחיים שלך לא הייתה ממש אהבה