בא לי שיהיו לי כוחות, אנרגיות ודרייב לכתוב לך כל בוקר משהו חדש. כמו ברקפסט אין בד שמכיל כל בוקר לחמים, גבינות, פירות חדשים שאפילו עוד לא הכרת, כל בוקר. (בא לי שתכתבי לי גם את. שתכתבי בכלל. כמה שיותר. לתעד הכל. משהו כופה עלי שאנחנו חייבים)
כל בוקר מחדש לעצור את הנשימה שלך ולהנזיל אותך למצב הזה בו כל המילים שנמצאות בזכרון השליפה שלך כרגע הן "מדהים", "יואו", "אוף אני שונאת שאיו לי לי מילים למה שאני מרגישה עכשיו. :)
אני מרגיש שהאצבעות הבלתי נראות שלי שלופתות את המיינד והכוס וצונאמי הרגש שלך עוברות שינוי עדין ומעודן. הן כבר לא רק לוקחות ומשחקות, מעלות ומורידות להזין את חבורת החזירים המשתוללים בחוות האגו, הן גם רוצות להעניק ולרומם, אולי קצת לאהוב.
משהו ממך מחלחל אלי. כל האהבה העצומה הזאת ועוצמות הרגש, הרגשתי אתמול שהן יוצרות בי אדוות קטנות של עידון. עדיין יש משהו מנוכר מרחיק עצמו בקול שלי.
אני עדיין מגן על עצמי מהבועה, אבל אני מתחיל להאמין לך, וכך גם ההגנות.
"אתה גאון" את אומרת לי, ואני מצידי רואה איך החשקים שלי משתנים - להשתמש בכח היצירה גם ליצור לכמה רגעים עולם רגוע ומגן בו אפשר לשחרר כמו שאת צריכה, לא רק להדריך ולקחת ולהוריד ולמעוך עם הסוליה ואז להחזיר.
זה כלי עוצמתי ובגלל שאת כל כך אני בכל כך הרבה מובנים, כל כך הרבה מודעות עצמית לא מתפשרת, תבונה ויכולת איזמלית לחדור פנימה אל עצמנו ואל אחר ולהבין ובעקבות כך ליצור על קנבסי הנפש של שנינו, אפשר כל יום לגלות משהו חדש. לצאת קצת לטיולי הנפש שתמיד חלמתי עליהם.
אני לא יודע מה ילד יום. אני חי בפה ועכשיו. עד כמה ש-OCD כמוני יכול לחיות בפה ועכשיו. בינתיים טוב לי, ואני רוצה שזה יימשך.
(חיבוק ארוך עוטף)
(ואולי, אולי אני בכלל לא מרגיש את זה. בקשי פרטים בשיחה בינינו כשנדבר במהלך היום)
(זה עוד משהו - שאנחנו יכולים לדבר על הכל)
(זכרתי ללחוץ אנטר אחרי הקישור הפעם)
