לפני 10 שנים. 5 בספטמבר 2014 בשעה 0:19
אני רוצה וצריך לחלוק את החיים האלה עם מישהי.
מישהי שתחושה של נכון תתפשט בינינו ותיצוק את עצמה אל תוך כל החורים והנקבוביות.
לא נחשקת מהמקום הלא נכון, רווי רגשי הנחיתות המחרמנים, המזלזל, החלול. מישהי נכונה.
הקינדרד ספיריט אותה ציירתי כל השנים.
אני רוצה בית.
מקום ללמוד בו אהבה אמיתית שגם רוצה בשביל אחר, שכואבת את כאבו של אחר, ששמחה בהישגיו.
בראש שלי נרקמת כבר תקופה ארוכה מערכת מושגים בוגרת של אהבה. אהבה בכלל. אני רק נותן עוד קצת זמן ומקום לחרמנויות המתכלות והריקניות.
הכיוון הכללי הזה הוא הדבר היחיד שיש בו הגיון בר קיימא ודרך נסללת אל העתיד. העולם שלנו מלא בכל כך הרבה תשוקות שמתפוצצות לך העיניים שיוצאות מחוריהן.
אני רוצה לפרוח. ושזה יהיה קל לעזאזל.
