לפני 9 שנים. 23 בינואר 2015 בשעה 11:05
המוות חוזר ומסתדר בתוך הורידים שלי. חבר ותיק שמכיר אותי יותר טוב מכל.
נח ומסתדר לו מחדש בעורקים. כמו כולסטרול של הנפש. צוחק וחונק תקוה לחיים חדשים שהנצו.
ואני מחבק אותו בברכה. מתמסר לו. קצת נלחם. והרבה לא.
הוא לא שואל שאלות. איתו אין תסכולים. אני מקבל ישר בדיוק את מה שאני רוצה. הוא לא חוסר השלמות שבאנשים אחרים. בי. בעולם.
הם לא מבינים למה אני חוזר אליו. לא תמיד אני יודע להסביר. לך תסביר התמכרות. לך תסביר קיום במימד אחר.
לך תסביר איך בהדרגה הדבר הקטן ביותר הופך לכל כך קשה לעשייה. לך תסביר.
לך תסביר את השקט, שקיים רק פה.