לפני 8 שנים. 18 באפריל 2016 בשעה 3:38
מנהג אביבי ידוע, אחד מיתרונותיו של ה-OCD הכלל-תודעתי היהודי, הוא גירוש ספרים ישנים אל חומות הבטון הקטנות של הרחוב, וזאת כדי שהנפש תרגיש עצמה מקולחת.
וכך אני מוצא עצמי, בעיר הקרתנית בה בחרתי לגור, מעלעל בשני כרכים מתפוררים כקששני קולות הפאדיחה והשיזדיינו כולם מסתייפים ביניהם תחת קרקפתי, ולבסוף מחליט לטובת ה-OCD היעקוב ברונזי הפרטי שלי ונושא איתי חזרה למעלה שניים שהם כל כתבי ש. בן ציון נדפס בישראל 1949. ולרגע קט, אני מרגיש כבוהמיין.