"חתול רחוב קטן גווע ברעב
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו"
תגיד לי, אתה אמיתי?!
אני לעד אזהר מאנשים מתקתקים מדי
(ולא אשכח לו שאמר בראיון שהוא לא מאמין שקיים דבר כזה דיכאון ושאנשים פשוט צריכים לקום ולהרים את עצמם)
זה מה שחיפשתי בגוגל את אותו ראיון כדי לדייק בציטוט ואז נכנסתי לכתבה הזאת:
http://www.israelhayom.co.il/article/165991
ווואללה, הוא לא רק כזה מתקתק שאין לו חיבור למציאות והמתקתקות הזאת מוצאת את דרכה להיות אכזרית לחלשים ביותר (זה תמיד ככה עם אנשים "מושלמים"(תמיד תזהרו מאנשים שתמיד אומרים 'תמיד')). ועוד וואלה, יכולתי לקחת לקח חיים או שניים ממה שהוא אמר בראיון.
ודווקא יש לי הרגשה שהוא באמת מצא את סוד הפשוט הכל כך לא פשוט לחיים מאושרים. כן, במקום להסתנוור מפרסום והצלחה ולהקיף את עצמך באנשים שאתה משלם להם להתחנף אליך לחכות אחרי ההופעה, לחתום ולדבר. כל אדם חדש יכול להיות חוויה חד פעמית. כי הקטן הוא הגדול. (תזכרו את המשפט הזה)
ואני מקנא בו שנולד אל תוך משפחה שנתנה לו את המודל לחיים פשוטים, אמיתיים, בהם כל יום מחדש אדם עושה את הבחירה לשים את הזרקור על הטוב. תוך כדי שהוא לא עיוור לרע. כשאנשים אחרים צריכים לבנות את זה בעצמם בדרך ייסורים סיזיפית, איטית ותהליכית.
כמה מהר אנחנו ממהרים לשפוט אנשים בנחרצות
מצד שני, הדבר היחיד שחסר לי בו זה את הלחימה נגד מה שרע, שלרוב נעשה נגד החלשים ביותר (קשישים, ילדים, בעלי חיים, פלסטינים כבושים, נשים מתחת לגברים פריבילגים מנצלי סמכות ועוד ועוד ועוד), אז אולי יהיה לי עוד משהו להוסיף למודל שלו. אני לא אוכל לחיות לי לבד בבועה כפר תבורית עם אהבת חיי וחמשת הילדים כשבחוץ העולם נאנק. יש דברים רעים שאי אפשר לעשות להם רדוקציה כדי להשאר מאושר. ולהמשיך רק לחייך.
