יכול להיות. שה"הסברה" היא דווקא אחרונת הבעיות שלנו. יכול להיות, שבמשך עשורים פועלת הן בארה"ב והן בארץ מכונת תעמולה משומנת.
בארה"ב הם מצליחים להכשיר כיבוש מתמשך ע"י הסטת הנראטיב לטרור מעיסוק בגבולות 67'. ובתכלס דעת הקהל החשובה היחידה בעולם היא עדיין זו של אמריקה. בטח לא של אירופה האימפוטנטית המפונקת הנהנתנית, סין שמלבד לעשות מדי פעם איזה דווקא לארה"ב האזור לא כזה מעניין אותה ורוסיה המוחלשת ע"י המערב וע"י תרבות חולה וחברה אזרחית שמעולם לא הבשילה לאחר נפילת הקומוניזם וע"י דיקטטור סטלניסטי המוחץ לאט לאט כל סממן של תקשורת חופשית וביזור סמכויות.
ובישראל, מוכרים לנו שוב ושוב שה"הסברה" שלנו כושלת, במעין הפוך על הפוך גאוני זדוני שכזה. כי בדרך הזאת מחזקים את תחושת הקורבן הלא מובן שלו רק היינו פועלים ביתר יעילות, העולם האנטישמי מזמן היה מאמץ את תורתו של ז'בוטינסקי.
אין כיבוש, ואין עוני, ואין מצוקה ואין מצב של חוסר תקווה בו החלום היחידי שילד בעזה יכול לחלום הוא להיות שהאיד. זה רק התרבות הזאת של המוסלמים. עם התרבות שלהם של אהבת המוות בעוד אנחנו כל כך אוהבים את החיים (טרומפלדור, מצדה, מרד בר כוכבא). והרוב המוחלט של האנשים בור מוחלט ומוסת. אין לו מושג בכלל מה התרחש ב-20 שנה לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה. לא מעניין אותו מה עוצר חצי מהשנה עושה לכלכלה ולאנשים, מה להציב ילדים חסרי כל הכשרה במחסומים עושה לפלסטינים ולנו. מה יולדת שלא מגיעה בזמן לבית החולים בגלל שהיא מעוכבת שעות במחסום מעורר בסביבת מכריה. תחשבו מה זה היה מחולל לנפש שלכם אם זאת הייתה אחותכם. או האישה שלכם. או אפילו סתם מישהי שאתם מכירים. אבל זה כבר לא מזעזע אף אחד. זה קלישאה מהאייטיז מסרטים של האחים ברבש. מבחינתנו דורות על דורות של מחבלים נוצרים יש מאין. זה רק ההסתות במסגדים ובטלוויזיה הפלסטינית. אין כיבוש.
זה כבר לא מעניין אף אחד. לפחות בשנות השמונים עשו על זה סרטים.
אנשים גם ככה מותשים מזה שהם נאלצים לעבוד יותר שעות וימים בשנה מכל מדינה אחרת ב-OECD ועדיין לא להשיג את קטר יוקר המחייה.
לאנשים אין מושג איך יקנו יום אחד בית. בטח כאלה שהוריהם לא שמו בשבילם כסף בצד. סכומים שאין סיכוי שהם יוכלו בכלל להתקרב לחסוך לילדיהם הם.
אז עזוב אותי מכיבוש עכשיו. יש לי מספיק על הראש. ואם עגבניות יקרות מדי אז תאכל משהו אחר. הסת ומשול קלאסי.
ואפילו השמאל הוא כבר לא שמאל. "מנהיגיו" מדברים על בעיות דימוי כ- "אוהבי ערבים", כאילו האדלריזציה השתלטה על הכל ואין כבר יותר מהות ואין עוד אנשים שאשכרה מאמינים במשהו ומוכנים לעשות את העבודה הקשה הדרושה כדי להסביר לציבור את הנראטיב שלהם. גם אם כרגע הוא לא פופולארי. היחיד שנותן עבודה הוא הדוגמן של הישראליות החלולה הפריבילגית, שרגע אחד שונא את החרדים והזועביז, ונלחם בשביל השוויון בנטל ובשבילכם, ורגע אחר כבר לא שונא את החרדים ואף מפלרטט קצת עם יהדות כי היועצים שלו מזכירים לו שראש ממשלה צריך להרכיב קואליציה.
ורוב חברי הכנסת הערביים שעסוקים בהסתה חסרת תוחלת מצד שמאל, בנסיעות ביקור אצל דיקטטורים ערבים מפרי זכויות אדם סדרתיים בשם איזושהי פאן-ערביות חלולה שבכלל מתה עם נאצר. במקום לזעוק את זעקתם של הבוחרים בהם. את אי השוויון הממסדי המובנה לאורך כל שנות המדינה. במקום לנהוג בשכל ולארגן התנגדות לא אלימה בסגנון עדות המרטין לות'ר קינג וגנדי. לא האנס.הרי הייתה מספיקה צעדה מתואמת של מיליון פלסטינים שלובי ידיים מעזה ושל מליון נוסף מהגדה כדי לחשוף את ערוותו של הכיבוש הישראלי בפני העולם ולגרום לו לבעוט למדינת ישראל בתחת עד שהיא תפלוט מקירבה כבר את הכיבוש הזה שאינו בר קיימא בעיני כל אחד שעיניו בראשו והתעמולה המתנחלית עוד לא סימאה אותו. כן, גם להטות את דעת הקהל האמריקאית.
כנראה שגם בצד השני לאליטות משתלם המשך התנהלותו של הסכסוך.
תן לי רק עוד תוכניות ריאליטי על אוכל. כי אין מספיק. כי אכול ושתה כי מחר נמשיך לנהל את הסכסוך.
ובכל יום שואה ויום זיכרון אנחנו לא לומדים כלום. אפילו מרכזות השיכבה שאחראיות על ניקוי האבק מעל אותם פלקטים ובריסטולים שחורים, כבר עייפות מהכל. רק ממשיכים לתחזק באופן נואש את הנראטיב הלאומני הקורבני העתיק ביותר של היהודים. ובמעין הפרעת פיצול אישיות כלל תודעתית פנטסטית, רגע אחד אנחנו הצבא הכי חזק במזרח התיכון והכי מוסרי בעולם, ורגע אחרי זה אנחנו עם נרדף ומסכן מוקף במיליארדי מוסלמים שרק רוצים לשחוט אותו. וככה מניפולטורים כמו ביבי שוברים שיאי כהונה בבית ראש הממשלה המתפורר (ותודה למהנדס הבניין מושיק גלאמין) - סחרור תמידי בין הפחדה קיומית מפני האיראן הנוכחית (זה אפילו עובד בצד הרפובליקני בארה"ב עם ההפחדות המופרכות הקשורות בדעאש), לבין תחושות כוחניות משכרות ועם ישראל חי וצה"ל צבא חזק ואנחנו אומת ההייטק.
וכולנו מקבלים את הסטטוס קוו הכלכלי, המדיני, המוסרי כנתון. גם אלה מהמשפחה שלך שמספרים לך שהם הצביעו מר"צ. כי הפרופגנדה הימנית הצליחה מעבר לכל שיעור ויגאל ניצח את רבין ואנחנו רוצים שלום ובצד השני אין פרטנר ואולמרט (ברווז צולע בסוף כוהנתו, מצולק ע"י תוצאות מלחמת לבנון השניה ודרך התפשותה בציבור ומסובך עד למעל לראש בשלל פרשיות פליליות) כבר רצה לתת להם הכל ולא לקחו ושרון יצא מעזה ומה קיבלנו בחזרה? טילים (טילים שהיו עוד לפני שיצאנו מעזה והאבסורד הזה שיצאנו מעזה וזה מספיק - כאילו שאם תל אביב הייתה כבושה ועזה משוחררת העם שלנו היה מפסיק להאבק) ותאמין לי מחר הייתי עושה איתם שלום. בטח. עם פחדן קשור לכיסא כמו ביבי נתניהו שאפילו לא מאמין באידאולוגיה שאביו הנחיל לו.
מעניין כמה רע צריך להיות מכל בחינה אפשרית עד שאנשים יפקחו את העיניים ויקומו ויתחילו לנפץ את שלשלותיאם המעמדיות והמוסריות.
וזה עוד במדינה בה החרדה הקיומית הכי גדולה האמיתית של כל אזרח ואזרח, היא לא לצאת פראייר.
