בואי נערוך מסע ביחד
שביל חוצה שנינו
נעניק רולפליי לכל אחד מהארכיטיפים שבתוכנו: אב, אם, ילד, ילדה, פגוע, פגועה, נסיכת שמש, סוס פוני שהוא חד קרן , דובי, פתית שלג, קישוא
נתפשט עד לאחרון פצעינו, עד לגושי הנוזל הדביק והדוחה שבהכי תחתית שלנו, עד לסודות שהכי יגרמו לכך שיכלאו אותנו להרבה שנים
ונתאכזר ונחמול, כמו שעולם נורמלי היה אמור להעניק לנו מרגע היווצרנו
אחרי שכל הלכלוך בחוץ הנפש נקייה
בושה ואשמה לא יכולות יותר לנגוס לך בעקבים כי כבר הכל בחוץ
וכבר לא צריך יותר להוכיח, אני שאני גבר ואת מה שנשים אמורות להוכיח. אולי אצלכן זה יותר להוכיח שאתן לא, לא כל מה שאתן אמורות להתנצל עליו.
אולי שם תבוא הקבלה, העצמית ושל האחר. של הכל בסדר ולא צריך לשנות כלום. כולנו זקוקים לרגע הביטחון הזה. גם אם לאחריו נסתער מחדש על להתפתח ולהתעלות. הפעם מהמקום הנכון והנקי.
but i digress
אולי בדסמ הוא התיקון להורים שלא היו לנו.
אולי זו הדרך הכי עמוקה לאהוב כי היא אלימה ושוברת מוסדות רעועים במיינד.
אולי זו הדרך היחידה להתפשט.
אולי זו הדרך היחידה לספר את הסודות שלנו.
אולי זו הדרך היחידה להרגיש מה שהייתה מאשרת לנו להרגיש חברה חכמה ובריאה.
אולי אני רק חי בתוך הראש הגדול שלי, בונה מודלים למכביר.
אולי זו דרך לזמן את הראש הגדול האמיץ האחר.
but i digress