יש דרך בה אנחנו צריכים להיות יפים בזמן שאנחנו מוצאים את האושר
בזמן שאנחנו עושים כל דבר
אני לעולם לא אצליח להבין איך העולם מסתפק במה שיש לעולם להציע לו
אני לוקח צעד אחורה ומערפל לנו את הדברים
לומר אותם כפשוטם רק מצלם את כל הכיעור שלעולם נמצא בכל
איכשהו היופי תמיד מתחבא כמטווח ירייה מחוץ לשדה הראייה שלנו
ברגע אגרוף ההכרה שלך ננעל עליו הוא מרקיב
אני עכשיו מבין את כל הפחדנים שבזתי להם על עירפולם
השירים שהם קופסאות פאזל מקשקשות
מנה שנשלחת אליך ואתה צריך להרכיב אותה בעצמך
הליטרלי הוא שיעור ספרות שמדבר על יצירה
המרווחים הם התחושה שמגרדת בקצה שדה הראייה
המוזיקה שמספיגה במילים
ה- TRANSCENDED הוא תמיד מעבר לקצה התפישה
כשאני חושב על זה זה מרגיש כמו עוד אחד מהדרקונים האלה שניחת עליך לרדוף אחריהם
AND YET, התחושה הדתית של להאזין בלופ באוזניות הרבה מעבר לעוצמה המומלצת, למרות שאתה יודע שהיא משיח שקר, מה כבר יש בעולם ה נראה לעין להציע שיהיה יותר חזק ממנה
אני רוצה למצוא משהו מעבר לקצה שדה ראיית התודעה
למצוא משהו ולחיות בו
מבלי להצטרך להרוג גם אותו כל פעם מחדש
משהו מעבר למשחקי המילים המיידיים
שמתחמק ממוקשיי הנרקסיזם
אני רוצה לחיות בתחושה המטפסת של הצמרמורת שמתפשטת בי כשאני נותן את כולי לשיר שבוצע חתיכות מעור התוף שלי
אם אין משמעות שהיא כמו הורה יציב שעוזב ולא נוטש אז באמת יותר טוב כלום מכמעט
