חוויות מן הדרום

אם תבחינו מחר בבוקר, באמצע הפקקים,
באיזה דבר עטוי מעיל שחור, שועט לו בכבישי תל אביב,
אנא פנו לו דרך.
שלא תאחר חלילה.

ממש הצלחת להרגיז אותי היום, כלבה!
אנא השתדלי לא להביא את נכותך הריגשית פנימה אלינו לבועה.
לא לשם כך התוודענו זה לזו
ולא לשם כך יצרנו אותה, את הבועה שלנו.
הרשי לעצמך להיות חלשה שם,
הרשי לעצמך להביע שם מה שלא העזת להוציא עד היום,
בלי כוונות מתוחכמות ודרכי קיצור עוקפות רגש.
שקיפות!! זיכרי היא אחד מארבעת המרכיבים....
שלבי בה פשטות וישירות.
אולי אם תדעי שאין הדבר מחליש אותך בעיניי,
אולי אם תביני שאת הרבה יותר מקסימה בעיניי ככה.....

שדיה שדי עופרים
אך פטמותיה עשויות לבלי חת
עמידות לעילה ועילה
אני צובט ומועך ומסובב
בכל כוחי
אצבעות פלאח דרומי מוצק,
לא תגידו אצבעות הייטקיסט הרצלייני נידף,
לא נותר הרבה עד שתישאר פטמתה בידי
וזו מתבוננת בי
ושחוק בעיניה.

והכי הכי אני אוהב את הפיקחות שלה.
זו המתפרצת.
מעולם לא ידעתי עד כמה פיקחות מחרמנת.
היא חושבת אחרת מאיתנו, בני האדם,
כמעט בלתי אפשרי לחזות את תשובותיה.
היא כל כך שנונה בעיניי
ויש לה "כן" קצר כזה, לזונה הקטנה,
צעיר,
נוקשה,
נושא עדיין ניחוחות זקיפות קומה,
לא מושפל מספיק,
עדיין.
ואלוהים עדי עד כמה היא משכילה,
ויודעת מילים לועזיות לרוב.
ואני פלאחניק, עובד אדמה, עם הארץ
נדרש למילונים כרסתניים
לביאור מילותיה.
האין זה שוב הקונטרסט בהדרו?
משל שיער ערוותה השחור והצפוף כנגד גון עורה הבהיר.

לא ראיתם כוס כזה מימיכם.
כל כך נכון. כל כך מושלם.
שעיר, צפוף, קונטרסטי.
מסתבר שגם מגיב נכון.
איזה אושר.
לא ידעתם חדווה כזו.
בניגוד לכל צפי גם הצליחה לגמור מידיי.
בטח שהתגאיתי בלב.
יצאתי משם עם עוד שני סנטימטר.....
בגובה.