חוויות מן הדרום

והכי הכי אני אוהב את הפיקחות שלה.
זו המתפרצת.
מעולם לא ידעתי עד כמה פיקחות מחרמנת.
היא חושבת אחרת מאיתנו, בני האדם,
כמעט בלתי אפשרי לחזות את תשובותיה.
היא כל כך שנונה בעיניי
ויש לה "כן" קצר כזה, לזונה הקטנה,
צעיר,
נוקשה,
נושא עדיין ניחוחות זקיפות קומה,
לא מושפל מספיק,
עדיין.
ואלוהים עדי עד כמה היא משכילה,
ויודעת מילים לועזיות לרוב.
ואני פלאחניק, עובד אדמה, עם הארץ
נדרש למילונים כרסתניים
לביאור מילותיה.
האין זה שוב הקונטרסט בהדרו?
משל שיער ערוותה השחור והצפוף כנגד גון עורה הבהיר.