לפני 8 שנים. 27 בפברואר 2016 בשעה 20:41
לא חסכתי ממך את נרגנותי, נתתי לך לסבול.
הפוגה מהבעסה באיבן גבירול וצלילה חזרה.
בלילה במיטה את לא נרדמת, לא באמת.
הקצתי, אחזתי כואב בשיערך ואת
אמרת 'לא' ו'די', שלא כהרגלי הפסקתי מייד.
שבתי לישון, התעוררתי.
משיכה נוספת בשיער, צרחת 'די' ו'לא'
הפסקתי מייד, מוזר.
ושוב שינה, משיכה ושוב.
חיכיתי,
יודע שנלחמת בין החובה לרצות לבין התחושות שספגת מהערב הקשה.
גילגלתי אלייך מלחמה עם עצמך, רצוני ברור אך אני מרפה בקלות.
ואז ניצחת
את עצמך.
שתקת, משוך באשר תמשוך, שחרר עליי, התרצה בי.
משכתי, התרצתי והשתחררתי.