חיים של עבד

יום שישי בעשר בבוקר התיצבתי בדירתה של מלכתי. דיברנו מעט ויצאנו לפדיקור שלה שעשה לה מצב רוח שבשבילי זה אומר המון. בשלב מסוים ביום אני טעיתי [לא נכנס לפרטים] ועל זה הובטח לי עונש. בערב נסענו לחוף ושם המסיבה רק התחילה. לאור המנגל שיכשוך הגלים ולקול צחוקה הערב צוותהה עליי הוד מעלתה להתפשט. כמובן שאחרי דקה הייתי במערומי. הייתי מכופף בתנוחת העובר למרגלותיה של אלילתי. בינתים משפיטה קשרה אותי בצורה כזו שהידים נעולות וקשורות לרגלים. ישבני היה הדבר היחיד שבלט כשראשי היה בין רגליה המדהימות. כשאני במצב הזה מלכתי התכופפה ולחשה לי באוזן "עכשיו אתה נענש על הטעות שלך" היא לקחה את השוט והצליפה בישבני החשוף וצוותה עליי לספור. זה שרף בטירוף אבל כשחשבתי על פניה היפות הגוף המושלם ההנאה של האלילה שלי והליטוף המרגיע שהגיע מדי כמה הצלפות גרמו להצלפות להיות יותר מתוקות. " מאה" "מאה ואחת" גנחתי בכאב בתקווה לרצות אותה. היא הסתפקה בהצלפות האלו בינתים. היא שיחררה אותי מהחבל וצוותה עליי לרדת לה כשהיא עם בגדים תוך כדי דירבון שנעשה בחסות הקיין [סוג של שוט] ליקקתי בטירוף היא הצליפה בגבי ובישבני. ניסיתי להחזיק מעמד אך אחרי כמה הצלפות התפרקתי ובכיתי כמו ילד קטן. היא רכנה מעלי ולחשה לי באוזן מילים יפות. הבטתי בעיניה באמון והתמסרות טוטאלית. באותם רגעים הבנתי עד כמה אני שלה. היא עטפה אותי ברוך ובחום כמו שרק היא יודעת. הדמעות אמנם זלגו אבל בפנים הייתי הכי מסופק שיש. שהצלחתי לגרום לה לאושר. בעיני העולם כולו כמו בכף ידה נפעם מחיוכה ונרעד מהתרגשות כשהיא שם. כשחזרנו היא פקדה שאנבח כמו כלב ואלקק אותה, האמת שאני באמת הכלבלב שלה וזאת ההרגשה הכי טובה בעולם

תודה לך אלוהים שלי שאת קיימת ועל כל הרגעים היפים כשאני לצידך.