לפני 14 שנים. 7 בינואר 2010 בשעה 21:39
הבוקר התחיל עם מישהו שנראה כמו אנטוניו בנדרס שביקש שאני אצחק.
"תשכב על הגב, תרימי רגליים כדי שאוכל לדגדג את הכפות, ותצחקי"
כמה פשוט, כמה קשה, הקשבתי לעצמי מהצד, ולא הבנתי מה זה הגיחוך החלוד הזה שיצא לי מהגרון.
היום עבר בעצלתיים, הרגשתי קצת מסטולה, נמרחתי על המיטה כאילו אין מחר,
היום נגמר, הארנק מלא, אני שמחה שסוף שבוע.
הגעתי הביתה, היה משהו משעשע בטלויזיה,
התחלתי לצחוק, נזכרתי בהוא מהבוקר, צחקתי עד שירדו לי דמעות,
ואז התחלתי לבכות, בכי על הכל.
איש רחוק, הלוואי שהייתי איתך עכשיו.