מיומנה של Angel

אחת לזמן מה - הוא מגיע.

אותו שולט בשקל, אפילו לא שנקל - שקל אחד בודד.

למה (אתם שואלים?)

הוא חושב שהוא יגיח, יקרא לי בשמות גנאי משפילים כגון: טיפשה, אפס, סמרטוט, כלבה, זונה, מכוערת וכו'

ואני אפול לרגליו.

אז הוא צדק בדבר אחד,

במאורעות שאירעו לאחר מכן, אכן הייתה נפילה וגדולה.

שלו.

אני לא סמרטוט רצפה.

אני אישה דומיננטית עם עמוד שדרה די יציב.

הקם להרגך - השכם להרגו.

הוא טעה לחשוב שמדובר במשחק מקדים של מרדנות והמשיך בסורו.

הביא אותי למצב ששלפתי את הקלף הגדול מכולם.

איימתי לפרסם את הלוזריות שלו בפומבי בלובי הכלוב

(כמובן שלא חשיפה אחרת - זה לא מגיע גם לתולעת שהוא)

הופ.

אין יותר הטרדות מצידו ואף חסם אותי - ואמרו אמן.

פעם הבאה כשיבוא "חבר כמוהו",

אציע לו שקל בשביל שיתנדף.

גם כן, שולטים בשקל.

למילים יש עוצמה.

חזקות יותר מכל תמונה.

אני שונאת תמונות.

תמונות גונבות חתיכה ומציירות חלום ורוד שכל קשר בינו ובין המציאות קלוש.

בחזרה למילים.. 

יש להן כוח, עוצמה, כריזמה והן סקסיות ומושכות יותר מכל תיאור שטחי ובנאלי, מלוטש והומוריסטי ככל שיהיה.

אני נרקומנית של מילים וזונה של המוח.

כן, זו אני.

-Angel-

הכלוב הוא הבית.

קירות שנותנים תחושת הגנה.

נוסיף לזה את האנונימיות וזה המקום המושלם להיות אני עצמי.

אמיתית, כנה, לא מתפשרת.

And yet,

הכל הולך קשה.

כזו אני, אישה קשה.

-Angel-

כזו אני.

כמה פשוטה, ככה קשה.

כנה, לפעמים יותר מדי.

משתעממת מהר, נעלמת מהר, מתרחקת מהר.

רוב הזמן סגורה, כן כן, לא רק קשה אלא גם סגורה.

תמיד מפתיע שיש עוד כאלו שמוכנים בכלל לנסות את מזלם.

בדס"מ זורם בעורקיי כמו דם, and yet

איכשהו אני מצליחה לחיות בלעדיו בשנים האחרונות.

מגיחה מעת לעת, כמו נרקומנית.

פאק יו אול.

-Angel-

אז זהו שלא.

עברתי ועודני עוברת, תקופה לא פשוטה מבחינת קריירה.

אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה (הכי לא אופייני לי)

אני גם יודעת שאני לא מחפשת כלום כרגע.

מה שאני יודעת, זה שבדסמ זה בדם שלי.

A.

אז כן, 

הפוסטים האחרונים שלי עצובים בהחלט.

לא שזה עניינכם, אבל עברתי תקופה לא פשוטה בחיי האישיים.

מתוך הבלאגן והכאוס, מצאתי אותך.

מדהים, אוהב, אדיב, אכפתי ותמיד שם, כתף תומכת ואור גדול.

המלאכית הפרטית שלך,

מתגעגעת.

הלב נקרע לחתיכות.

אין לי מקום, שום מקום.

הכל שומם.

מדבר.

אין אופק להתבונן בו.

יש רק כאב, חד.

כאב הוא חד.

תער שעובר בנבכי הנשמה.

שורט פעם אחר פעם.

ואז הופך אלים.

And the rest will follow. 

Angel.

התלבטתי רבות ביני לבין עצמי באשר להאם לשחרר פוסט זה ופשוט החלטתי שFuck you all ואמן.

במשפטים יש מצב שנקרא "מאזן האימה".

מדובר על איך הרשות המחוקקת המבצעת והשופטת נמצאות במעיין משולש כזה של איזונים ובלמים לכאורה בין רשות אחרת לאחרת וכך כולן שומרות אחת על האחרת בשפיות.

לאחרונה, "מאזן האימה" הפרטי שלי (להלן:"מאזן האימה"), השתבש לחלוטין ממגוון רחב של סיבות ובראשותן - "המבחן".

מי שמכיר אותי באמת, יודע שאני בחורה די ביישנית, כן, על אף הדומיננטיות המובהקת שלי.

מאזן האימה שלי מורכב מחשיבה רגש ותשוקה, כאשר הבסיס שלי, המהות מורכבת מרגש ותשוקה.

לאחרונה חל ערבוב בהכל.

רגש אין לי, המוח שלי הפך לפירה ולכן המסקנה המתבקשת שכל מה שנשאר בי זה תשוקה.

מסתבר שסקס פעמיים ביום לא פותר צורך בשליטה. הצורך הזה בתחושת תבוסה על ידי גבר ראוי, מלחמה ראויה. 

אני מסתובבת יום יום, כל היום במחשבות על חבלים, חניקות ושאר מיני ירקות. קשה להתרכז כשמדברים אליי כי המוח עובד שעות נוספות ועוד חוסר היכולת לפעול על פי התשוקות רק מגביר את הרצון העז לפעול.

אני נשואה כבר מספר שנים. עד היום אני יכולה להגיד בביטחון שלא הייתי עם אחר מלבדו. בימים האחרונים אני מרגישה שאני מתחילה לנדוד ולהתרחק. 

מה שווה סקס אם הוא ריק מתוכן?

Angel.