שליטה מסוג אחר

כל כך טוב שיש אפשרות לשמור שיחות, בדרך כלל ממהרת לסגור את המסינגר , אבל...שיניתי מהרגלי, שמרתי 2 שיחות. ומתברר שפשוט עשיתי דבר גאוני.
האוייב והחבר הטוב ביותר של הכאב, זעם, חרון, אהבה, פגיעות וכו'...הוא השיכחה.
כשאנחנו כועסים , אז בהתחלה אש וזעם , גופרית ומטח להבות. ו...לאט לאט שוכחים. כי זה טבע האדם. לשכוח.
השכחה, לעיתים היא מעולה ומועילה , ולעיתים פשוט מטומטמת.
יש דברים שמותר לשכוח, ויש דברים שצריך לצרוב בזכרון, שיהיו חקוקים לבלי השכח.

השיחות ששמרתי , בראשונה יש קללה ונאצה.
ועל זה אי אפשר לעבור בשתיקה.
ידעתי שעשויה להתרכך ולשכוח ואז גם לסלוח. לכן שמרתי. ובכל פעם שמרגישה שעומדת למחול. או לוותר ...פשוט פותחת את התיקיה , ואז הזעם חוזר.

זהו, שאותי לא מקללים. לא אומרים לי לכי תזדייני. ובטח לא מכנים אותי חולת נפש.

על זה אני לא מוותרת. לא סולחת ולא עוברת הלאה.

אין כפרה, אין מחילה , אין סליחה.
ברגע שהוצאת דבר מה מהפה או במקרה זה מהמקלדת, אין לו חזרה.

המסר הועבר, נקלט , ועכשיו שום כלום לא יעזור.

וזהו.