נכון שנגמר, נכון שכבר אין דרך חזרה, מה שהיה היה. נגמר וזהו זה.
אין בי חרטה. זה היה צריך להיות באיזשהו שלב.
קצת קשה למחוק 3 שנים כהרף עין . וזו הסיבה שאני כותבת.
למרות הכעסים, למרות שרותחת ובצדק.
יש בי עדיין מעט רחשי לב.
אני מסתכלת לאחרונה על המסרים ועל ההודעות במסינגר , ובפירוש מזועזעת.
כל מה שעבדתי, כל מה שעמלתי ירד לטמיון.
הפכת לשבר כלי . צל נרדף של עצמך.
משאיר את המסינגר פתוח. אולי תהיה איזו הודעה. לפעמים שותל את הניק בצאט אולי יהיה משהו.
כל זה לא בריא לך.
ברגע שמשאיר פתוח , אז טס כמוכה עיוורון לבדוק אם יש איזו הודעה. אולי מישהו פנה.
נגמרה לך ההפרדה בין לבין. נטשת את ההגיון לחלוטין.
בזמנו כשאמרתי לך שברגע שיוצא אז יוצא , הכוונה היתה לטובתך, על מנת למנוע ממך את מה שבדיוק עכשיו קורה. ברגע שמשאיר פתוח אז מהווה פיתוי לחזור , לבדוק ולראות אולי השתנה משהו.
פשוט לא בריא. הורס את השינה, הורס את שגרת החיים, את כל מה שבעמל רב הושג, עכשיו הכל מדרדר והולך לאבדון.
היום והלילה התערבבו ביחד. במצבך הדבר הכי חשוב לשמור על שגרה יציבה. שעות מסודרות וקבועות לשינה , אכילה ועבודה. ברגע שמופר האיזון העדין מתחילות החרדות והפחדים.
קח את עצמך בידיים. חזור לשגרה. תאם לך סדר יום קבוע ודבק בו. תארגן לך מתכונת בריאה לחיים.
ובאמת זה רק נאמר בדאגה לשלומך.
יכול לקבל או לא לקבל. לא מתכוונת לשדל ולשכנע, נגמרה התקופה הזו. עבר ונגמר.
עכשיו תלוי בך.
לפני 14 שנים. 26 בדצמבר 2009 בשעה 7:54