בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ממעמקי הים

כל הלילה היינו תחת כישוף, כל הלילה גילינו סודות של הגוף, תני לי יד תני לי מקום
אצלך בעולם.
לפני 9 שנים. 21 באוגוסט 2014 בשעה 18:02

בשבת היינו בבית כנסת, הבן שלי הגדול עלה לתורה.

הגענו מוקדם ומוניקי טיפסה לעזרת נשים על נעלי העקב הגבוהות שלה.  היא הציצה מבעד לוילונות הורידה את הצעיף שהצניע את שדיה השופעים והתגרתה בי מלמעלה.

החלטתי להעניש אותה על כך. סימנתי לה לרדת מהר הגנבתי אותה לבמה ודחפתי אותה מתחת לוילון שמכסה את השולחן.

בינתיים כולם הגיעו והתחילו התפילות, ברגע שעליתי לבמה נצמדתי לשולחן שעליו היה מונח ספר התורה פתחתי את הרוכסן מבלי שאף אחד ישים לב ודחפתי אותו מעבר לוילון.

מוניקי מיד הבינה מה היא צריכה לעשות וניגשה לעבודה.  היה לי קשה מאוד להתרכז במה שמתרחש מסביב אבל הצלחתי איכשהו.

בסוף התפילות וההקראות יצאנו כולם לאכול מהכיבוד שבחוץ.  אירגנתי לה קערה עם אוכל והגנבתי לה פנימה והוריתי לה לאכול מהרצפה ובלי ידיים.

לאחר כעשרים דקות כולם הלכו ונשארנו רק שנינו בבית כנסת.   בשלב הזה שלפתי אותה מתחת לשולחן הפשלתי את שמלתה והרמתי אותה לשולחן שספר הקודש היה שם לפני שעה קלה בלבד.

קרעתי את תחתוניה והתחלתי ללטף את החור ולתת לו ספנקים באותו הזמן.   היא התחילה לגנוח מתשוקה ואז התחלתי לתת לה ספנקים הולכים ומתחזקים על הירכיים.

היא התחילה להתחנן שאחדור לחור אבל קודם רציתי לוודא שהיא מתחרטת על חטאיה ואומנם גם זה הגיע לאחר זמן לא רב שבו לא נתתי לה לגמור.

חדרתי אליה בבת אחת וללא רחמים והתחלתי להלום בה עמוק יותר ויותר וחזק יותר ויותר.

לאחר אין סופסוף גמירות אספנו את עצמנו וברחנו משם לפני שהמתפללים יגיעו לתפילת המנחה.

לפני 9 שנים. 10 במאי 2014 בשעה 21:55

שנה שעברה פוסידון ומוניק החליטו להקים את מאנץ האביב

ראינו מכרים ותיקים והכרנו חברים חדשים

שמענו חוויות, הרפתקאות ובעיקר דעות ומחשבות

לאור ההצלחה של שנה שעברה

החלטנו שאף על פי כן (הלידה, העייפות וכו'...) ולמרות הכל לא נוותר

וגם השנה נערוך את מאנץ האביב אז כולכם מוזמנים ונשמח לראותכם :)

 

נא להירשם בהודעה פרטית אצל פוסידון או אצל מוניק או לחלופין בתיבת המייל : MONIKSUB@GMAIL.COM

 

לפני 10 שנים. 14 בינואר 2014 בשעה 19:53

השיר הזה מוקדש לך אהובתי כהספד על מות סבתך האהובה.

אני יודע כמה קשה לך ואני איתך לאורך כל הדרך.

היא חיה חיים מלאים והגיעה לגיל 99 המכובד מאוד אבל עדיין קיווינו שהיא תחזיק

מעמד עוד מספר חודשים לאירוע שהיא כל כך ציפתה לו.

היא היתה צלולה עד הרגע האחרון ומתה מוות מהיר ובלי סבל מיותר.

ננצור אותה בליבנו לעד....

 

 

 

לפני 10 שנים. 10 בנובמבר 2013 בשעה 20:51

איך אני אוהב להטריף את החור שלי במשך יותר מחצי שעה עד שהיא מתחננת כבר שארשה לה לגמור ואז להטריף אותה עוד קצת ורק אז לגרום לה לגמור בשרשרת עד שהיא כבר מותשת לגמרי (וגם אני...)

לפני 10 שנים. 5 באוקטובר 2013 בשעה 21:00

אחלה חידוש לשיר של פליטווד מק, מרגש יותר מהמקור.

מוקדש למוניקי שלי, תהיי חזקה ותראי לכולם ממה את עשויה.

 

 

לפני 10 שנים. 13 בספטמבר 2013 בשעה 11:37

שתהיה לכולם גמר חתימה טובה.   אני סולח לכל מי שפגע בי ומבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו במתכוון או לא.

 

לפני 10 שנים. 3 באוגוסט 2013 בשעה 17:35

השבוע מצאתי לי במקרה יופי של קיין בחצר של העבודה.   כמובן שמיד אימצתי אותו.

אתמול ביקרנו באיקאה ושם מצאנו את אחיו החורג - הבל.  

היום טיילנו לנו בטבע וחיפשנו ביער מקומות נחבאים מעין ונילית.

גם קין וגם הבל טיילו על גופה של כלבתי והשאירו לה סימנים כואבים ומענגים.

היא עמדה בגבורה בהצלפות למרות שהיו כואבות מאוד.

סיימנו ממש בזמן כי דקה אחר כך עברו שם אנשים....

שיהיה שבוע מצוין לכולם!

לפני 10 שנים. 27 ביולי 2013 בשעה 17:17

אני רוצה להודות לתמונה כפרית על המאנץ הירושלמי.  היה ממש מהנה.

זה עשה לנו חשק לארגן מאנץ במרכז.   מה דעתכם על מאנץ במהלך אוגוסט?

לפני 10 שנים. 23 ביולי 2013 בשעה 20:48

כמובטח עוד שיר של ערן צור:

 

ואז הופיעה בטי,
אני הייתי בחוץ, מחפש מזון לכלבה
הדורשת לסלק את השיער הגברי מן הרגליים שלי.
ברח' אבן גבירול ליד העיריה, נכנסתי לפרפומריה
ושאלתי על מכשיר להסרת שיער.
אישה עבת - בשר ענתה לי "אין במלאי כרגע
את המכשיר הזה" יצאתי אל הרחוב
ואז הופיעה בטי.
גרביונים שחורים, נעלי ג'אז, שיער קצר הדוק בג'ל
והיא בתוך כל זה - עורה הלבן, קומתה הנמוכה
פרצופה חייכני, ערמומי.
נפגשנו בתחנת האוטובוס מספר פעמים בעבר
עדיין לא החלפנו מלה, אבל משהו בי משוכנע
שהיא תעזור לי להרוג את הכלבה,
ואז נוכל לחיות יחד כמו איש ואישה.
הלכתי אחרי בטי במרחק מה מאחור
וראיתי אותה נכנסת לבית דירות.
נשענתי על מעקה החצר - הכלבה הצטנפה בפינתה באימה.
אזרתי אומץ ועליתי אל הקומה השלישית, שם התנוסס
על אחת הדלתות השלט 'בטי'.
נקשתי על הדלת והיא פתחה בחלוק רחצה ירוק
עדיין רטובה מהמקלחת.
"איך אפשר לעזור לך?" שאלה ואני עניתי בטון נעלב
"אם כך אז אי אפשר לעזור לי"
ירדתי במרוצה במדרגות.
הכלבה שאגה במלוא עוצמתה - אני הצטנפתי לפינה
בסדר, בסדר, אני נכנע.
נכנסתי לדירה וישר אל חדר האמבטיה
שם נטלתי את הידית האדומה של מנקה האסלה
הרטבתי את הישבן במים, ריככתי בסבון
והחדרתי לפי הטבעת.
הכלבה נאנקה, אני הישפכתי.
בישבן דואב התיישבתי על הכורסא כדי לכתוב דו"ח זה
ואז נקישה בדלת -
בטי עומדת בפתח.
מביטה אל תוך תוכי, מחבקת אותי,
מוחה דימעה.
"בטי" אמרתי "שם בפינה יש כלבה שחורה, היא נושכת אותי
תהרגי אותה בבקשה"
בטי ידעה במה מדובר
נכנסה לדירה, ניגשה לפינה האפלה שם תפסה לכלבה ברעמה
החלה התגוששות נשים שמהותה - קריעת שיער אחת לשניה.
הקרב הוסלם לשימוש בנשיכות
לא עבר זמן רב עד שבטי נותרה מוטלת על הרצפה,
הרוגה.
הכלבה חשפה את שיניה מולי - נראה אם תעז גם אתה.
היא הסירה גרביונים שחורים מעל בטי, הסירה גם חזיית תחרה,
תלבש מייד - לי אמרה.
לבשתי את הגרב על רגל חלקה משיער אך פצועה
בפצעי גילוח גס, ניגשתי אל המיטה.
הראי תלוי מעלי ואני בתנועת קדימה אחורה
משתפשף על המזרון.
הכלבה גירגרה בסיפוק - אני הישפכתי.
שטפתי את עצמי, יצאתי מן הבית, ועליתי אל בית הדירות.
נקשתי על הדלת הסמוכה לשלט 'בטי'. זקנה
פתחה לכדי חריץ
"איפה היא?" שאלתי, "הלכה" אמרה הזקנה
"רוצה לראות?" "כן" עניתי. במפתח תלוי על צרור
היא פתחה את הדלת עם השלט
נכנסנו פנימה וראינו
בטי נעלמה

לפני 10 שנים. 22 ביולי 2013 בשעה 19:51

בחמישי היינו בהופעה של ערן צור ויובל מסנר.   אוי כמה שהם סוטים,  ועוד בצירוף מילים של יונה וולך חבל על הזמן:

 

כשתבואי לשכב איתי
תלבשי שמלה שחורה
מאוירת בתותים
ומגבעת שחורה
מקושטת בתותים
והחזיקי סלסלת תותים
ותמכרי לי תותים
תגידי בקול דק ומתוק
תותים תותים
מי רוצה תותים
אל תלבשי כלום מתחת לשמלה
אחר כך
חוטים יעלו אותך למעלה
בלתי נראים או נראים
ויורידו אותך
ישר על הזין שלי.

 

בפעם הבאה השיר על בטי.....