ממעמקי הים

איזה שבת יפה, פשוט חבל לבזבז אותה בישיבה בבית.
לקחתי את הילדים לטיול בצפון. התחלנו במקום שנקרא סדקי יפתח.
זה מסלול קצר ואתגרי לילדים עם סולמות וטיפוסים בתוך נקיקים מיוחדים.
המשכנו בתצפית על עמק החולה ואז ירדנו לאגמון החולה.
היה תור אימים אז הסתובבנו ונסענו לשמורת החולה.
אותו התור בדיוק, הפעם נשארנו וחיכינו בסבלנות (לא ממש).
פיציתי את הילדים והבאתי להם פטל מהשיחים ליד.
עשינו הליכה וראינו מלא חיות וציפורים (קורמורנים, ברווזים, שפמנונים ענקיים, צבי מים,
גמוסים ולוטרות). סיימנו את היום במסעדה מיזרחית טעימה.
מקווה שיהיה חורף גשום אבל עם הרבה שבתות שמשיות כאלה.
שיהיה שבוע נהדר לכולם.

מסתבר שאני גר בחור כזה...

היום נסעתי לחפש שטפונות, עברתי בכל הבקעה נסעתי במדבר יהודה
וכלום, פשוט נאדה...
אכזבה, אבל עדיין ראיתי נופים יפים וטיפסתי על שני הרים.
בראשון שקרוב לנחל דרגות רק כשהמסלול התחיל להתפרק מתחת לרגליי הבנתי שאני מטפס בשביל עיזים ומאחר ואני לא עז החלטתי לחזור לפני שאגיע למטה בדרך המהירה והקצרה...
בקיצור חזרתי הביתה עדיין מלא באנרגיות ואין לי איך להוציא אותם.
איך בא לי עכשיו לעשות סשן הצלפות ארוך, יש פה מישהי שמנדבת את הטוסיק שלה למדע?

חזרתי עכשיו משיעור קיקבוקסינג מזיע בטירוף ומלא אנרגיות חיוביות,
שלא תכבה האש הזאת לעולם....

השיר הזה יצא בחידוש עכשיו של הקילרס אבל אין כמו המקור, פשוט חזק...

אחת מגיעה לבדיקה אצל הגניקולוג ומורידה את החזייה,
פתאום רואה הרופא קעקוע של רבין על השד השמאלי
אומר הרופא :"אני מת על רבין ואני חייב לנשק אותו" ומנשק.
מסתכל על השד הימני ורואה קעקוע של בגין
אומר הרופא : "בגין זה גיבור ילדותי אני חייב לנשק גם אותו" ומנשק.
ואז אומרת לו האישה : יש לי גם אחד למטה,
הרופא מסתכל ורואה קעקוע של ביבי ואומר :
"בן זונה , אותו אני חייב לזיין...."

תייר שצריך לחזור הביתה, לוקח אתו את האפרוח שקיבל מתנה ועולה למטוס.
הדיילת מודיעה לו שאין אפשרות לעלות עם האפרוח למטוס.
הוא יוצא בחזרה לשרוול, מסתובב, מכניס את האפרוח לתחתונים, חוזר למטוס, מתיישב ליד נזירה צעירה ונרדם.
כעבור זמן, האפרוח מצליח להשחיל את הראש מבעד הריצ'רץ' של מכנסיו, מסתכל ברכות אל הנזירה ומצייץ פעמיים.
הנזירה קופצת ומהר מעירה את האיש: ראה, אני לא מבינה הרבה בנושא, אבל נדמה לי שנשברה לך ביצה.. !..

היה כיף אתמול לרקוד ולהתפרק ולצאת קצת מהשפיות

אתמול בערב ראיתי את התוכנית על רון ארד
וכשהקריאו את המכתבים שלו התחילו לזלוג לי דמעות מהעיניים.
הוא כל כך אהב את המדינה והקריב את הכל בשבילה והמדינה בעצם
נטשה אותו לגמרי ולא ממש התכוונה להחזיר אותו.
והוא היה כל כך בטוח שנחזיר אותו ולא ננטוש אותו ככה.
איך הוא אהב את אשתו ובתו.
היה צריך עוד בהתחלה להכניס כוחות ולחלץ אותו בכל מחיר.
אסור להפקיר חיילים בשטח, פשוט אסור.
זה היה כל כך לא נכון שהבת שלו תגדל בלי אבא ועם תקווה כל השנים האלה שאולי ישחררו אותו.

זהו זה, חזרתי לארץ הקודש. היה ממש יפה שם אבל אין כמו בבית.
ביום האחרון בדרך לשדה תעופה התחילה סופת שלגים והיה קרח על הכביש,
ואני נוסע ומשקשק ורואה בצדדי הדרך רכבים מרוסקים שהחליקו.
בטיסה חזרה הקפיאו כל הדרך ובסוף חזרתי חולה אבל לא נורא, יום מנוחה בבית ואני כמו חדש.
העלתי תמונות מהנסיעה לפייסבוק, שווה לראות...