לפני 13 שנים. 11 בנובמבר 2011 בשעה 17:14
אתמול בערב ראיתי את התוכנית על רון ארד
וכשהקריאו את המכתבים שלו התחילו לזלוג לי דמעות מהעיניים.
הוא כל כך אהב את המדינה והקריב את הכל בשבילה והמדינה בעצם
נטשה אותו לגמרי ולא ממש התכוונה להחזיר אותו.
והוא היה כל כך בטוח שנחזיר אותו ולא ננטוש אותו ככה.
איך הוא אהב את אשתו ובתו.
היה צריך עוד בהתחלה להכניס כוחות ולחלץ אותו בכל מחיר.
אסור להפקיר חיילים בשטח, פשוט אסור.
זה היה כל כך לא נכון שהבת שלו תגדל בלי אבא ועם תקווה כל השנים האלה שאולי ישחררו אותו.
