אני יודע שזה לפעמים יכול להיות מוזר, התגובות שלי למצבים מסוימים אז אני אסביר.
לילד שבמשך שנים החיים שלו היו רק בין בית-הספר לבית שלו, האפשרות ללכת למקום כלשהוא אחרי העבודה ולבלות עם אנשים זה מרגש.
לנער שהיה משוטט שעות באינטרנט מפיץ את הסיפור שלו לכל מי שהיה רק מוכן לשמוע, מחפש בדל של אמת קשר אמיתי אחד, או כל דבר שיוכל להאמין לו מספיק שהוא אמיתי כדי רגע אחד להיסחף ורגע אחד שיזוז משהו. אז להצליח לצמצם את החברים שאיתם הוא חולק מ"כולם" ל2 ולהרגיש שזה בסדר זה בהחלט שינוי משמעותי.
לנער שהיה בוהה בתמונות פייסבוק של חברים שיוצאים לבלות, בוהה וכמהה שזה יקרה לו, בוהה ומדמיין אם זה בכלל אפשרי שכל פעם שאפשרות כזאת הייתה נקרית בדרכו השדים היו מתחילים לדבר ולצעוק כל-כך הרבה עד שבמו-ידיו היה הורס את האפשרות, אז לצאת בזרימה ב11 בלילה לאכול המבורגר עם האהובים שלו, זה מזיז משהו בפנים.
לגבר שבמשך חודשים היה חווה בדידות, שהוא התחיל להאמין שככה זה אמור להיות, שאולי אלה הם החיים הבוגרים,אז הרגעים הקטנים שהוא מרגיש חלק ממשהו זה לא סתם ולא עובר מעליי.
לגבר שבכל בוקר היה שם את התוכנית של הדר מרקס כדי להרגיש חלק ממשהו ולו רק לרגע, כדי להרגיש חלק מהמשפחה הזאת שהם יצרו שם, עם בדיחות פרטיות ורגעים מרגשים, לגבר הזה שהיה צריך כצורך פיזי כל בוקר לקום ולשמוע קול נעים רק כדי לא להרגיש בודד, רק כדי להרגיש שעוד יש סיכוי, פתאום לקום להודעות מחויכות, לשיחות נעימות לקול של אדם שבאמת שואל ומתעניין איך היה הלילה והבוקר, זה מאוד מרגש.
לאדם ששנים בילה באתר, מחפש חברים שאיתם יוכל להיות אמיתי, מחפש מישהו להקשיב לו ולשמוע ממנו דברים לא מעובדים ומישהו שיקשיב לו ויתעניין, לקבל חזרה הודעה ממנה שאני תמיד יכול לדבר ולשאול ולהתעניין ברור שיעלה דמעה קלה בקצה העין.
לאדם שכל חופשה שלו נגמרה במחשבות על פרידה והרגשה של "טוב שחזרנו הביתה" אז למצוא את עצמו בכניסה לת"א משתוקק שהחופשה איתם תמשיך, זה רגע גדול.
לאדם ששנים שתק בקשר, רק כדי לשמור על הקשר במצב גסיסה, ועכשיו יש לו קשר שבו מעודדים אותו לעשות את הדבר ההפוך ולדבר, ולתקשר ועוד אחרי הדיבור והתקשור הקשר עוד ממשיך ומתפתח, זה לא ייאמן.
לאדם שפחד לדבר עם בנות, שפחד לתקשר, שלא העז לומר מילה טובה, לגרום לה לקום מחויכת ממשהו שאמרתי והעזתי לומר לה, זה לא יסולא בפז.
לאדם שידע רק לתת אהבה ולא ידע לקבל אותה, שהיה קשה לו לקבל אהבה והיה בורח מזה ואפילו מרחיק אחרים כשהיו מראים לו אהבה, ופתאום הוא בקשר שבו הוא לומד ומתפתח ומבין מה זאת אהבה, ואיך היא מרגישה, נעים לו לקבל אותה, אז הוא מבין שהוא במקום אחר...
אז נכון, המסע עוד לא נגמר, הוא אולי אפילו רק התחיל ויש בי עוד דברים שצריך לשנות והחיפוש אחרי זה לא הפסיק אלא רק השתנה, אבל ללא ספק אני במקום שונה, ואני מרגיש צורך ענק לומר תודה.
תודה.
