המסע שלי

איך אני אגיד לך שהיית חסרה לי 

איך אני אגיד לך שבכל הקהל רציתי לראות אותך

איך אני אגיד לך שהייתה חסרה לי אפילו הצל שלך

איך אני אגיד לך שהיה חסר לי לראות את הצללית המתולתלת שלך

לזהות את החיוך שלך ברקע עם כל האורות המסוונרים

ואני כל כך רוצה לספר לך כל כך

רוצה לומר לך את הדברים, לעזאזל אני בכלל רוצה שתחווי איתי אותם.

אבל אני לא יכול לספר לך כי זה כבר לא מתאים, אני לא יכול לספר לך כי את כבר לא שלי, אני לא יכול לספר לך

אני לא יכול לשתף את האדם שהכי הייתי רוצה לשתף בעולם

אני לא יכול לספר לך שזרמתי היום, שהלכתי לחברים אחרי המופע. שהקשבתי לאינסטינקטים שלי שאמרתי כן, שרציתי להתקדם

הייתי אצל חבר ואז כזה כולם הלכו. הוא אמר לי להישאר הוא פתח איתי שיחה וזה הייתה שיחה נחמדה מאוד ואז פתאום הוא אומר לי אם אני בא למסיבה אחרת ואני כזה כן!

פשוט רציתי להגיד כן, לדברים רציתי לחוות. זה היה באותו בניין שלו ירדנו כמה קומות אנחנו נכנסים, ואיזה אווירה הייתה שם אמאל'ה! מישהו הביא לדירה די ג׳יי והכל היה עם אורות ומגניב,

נכנסתי והתחלתי לרקוד די בקלות, כבר לא הייתי שתוי ולא רציתי לשתות יותר.

אני לא יודע למה כאילו משהו הספיק לי ופשוט רקדתי והיה לי כיף היה לי קצת מוזר כזה לא ידעתי איך אני נתפס לא ידעתי איך מסתכלים עליי זה קצת לא היה אכפת לי פשוט רקדתי לא היינו שם הרבה זמן איזה 20 דקות כי המסיבה נסגרה

ואז פשוט עלינו חזרה לדירה שלו והחברים שלו שיחקו בפלייסטיישן או משהו את יודעת שאני לא מבין גדול בזה

אז פשוט ביליתי זמן איתם וזה היה מעניין ואני רוצה לספר לך שזה מגניב ואני רוצה לספר לך שזה התקדמות בשבילי ואני רוצה שתהיי גאה בי ואני רוצה שתחייכי אליי

אבל כל מה שיש עכשיו זה כאב

עמוק

חודר

כאב שמשתק אותי אז אני פשוט כותב עוד מכתב

שלא יגיע ליעדו

זהו, זה נגמר

עכשיו בונים חיים מחדש, מנסים לפחות

עכשיו מוצאים מטרות חדשות 

מקום מחיה חדש

עכשיו משנים קצת מנעד חברויות

עכשיו מחלימים

זהו, אני רווק שוב

או גרוש, אלוהים ישמור אני גרוש...

איזה מוזר זה

עוד לילה ללא שינה

עוד יום של להחזיק חזק, ויום יבוא ואצליח.

(הקטע למטה נכתב בהקלטה קולית שהכתבתי לפלאפון, אז זה מאוד נא)

אז אני תוהה לעצמי אם בכלל כל הדבר הזה שווה את זה האם, ההישרדות הזאת תתגשם למשהו, האם בסוף…

כי פשוט אין, אין טעם, אני לא יכול אני פשוט מרגיש שאין טעם לקיום הזה בלעדיה, אני לא יכול

אני לא רוצה

 אני לא יכול

 ולא רוצה

והדיבורים האלה על סוף פשוט מכווצים לי את הלב וגורמים לי להיות בהכי רע שיש והכי,

מה מה מה מה מה 

מה אני אעשה כאילו?

למי שאני לא מדבר איתו ביום יום בטח צריך לדעת שאני ואשתי לא במצב טוב… היה לנו כמה פיצוצים ובשלב מסוים פשוט הגענו למצב שבו אנחנו גרים בנפרד בהתחלה אני גרתי אצל ההורים שלי כי הם היו בחו"ל עכשיו חזרתי הביתה

היא נאלצה לעבור לגור אצל אמא שלה ליומיים שלוש, היא סובלת שמה ולי יש ממש עוד יומיים דרך לצאת מהבית ואנחנו נמשיך את כל התקופה שלנו בנפרד.

אז אנחנו מטופלים אצל מטפלת זוגית, ואנחנו נפגשים כל שבוע עם מטפלת.

השבוע הולך להיות המפגש השלישי, וזה קשה.

וזה מפחיד.

והלב שלי 

הלב שלי מתכווץ 

מה זה מתכווץ 

אני לא מסוגל לא לישון לידה 

אני לא מסוגל לא להיות איתה 

אני לא מסוגל לא לדבר איתה כמו שאני רוצה לדבר איתה 

איך הכל יכול להתחרבש ככה?

איך זה יכול להיות כאילו? פאק! מה לעזאזל קרה…

אני יודע שאני לא תמיד הבן אדם הכי קל להיות איתו, אני לא הבן זוג המושלם, אני יש לי את הצרות שלי אבל איך הגענו למצב כזה שאנחנו אין אינטראקציה שאנחנו לא מתעצבנים אחריה,

איך איך הגעתי למצב שכל פעם כשאני מדבר איתה אני פשוט רוצה להרוג את עצמי כי אני לא מסוגל לשאת את המחשבה שלי עוד בלעדיה 

איך שהוא מצד שני לא יודע למה אבל כאילו כאילו זה גם בסדר כאילו אני יודע שאני אתמודד, ואני לא רוצה לדעת שאני אתמודד, אני לא רוצה לדעת שיהיה בסדר אני לא!

אני רוצה אני רוצה לומר כאילו שוואלה לא הכל או כלום אני רוצה להכריז שאני מתאבד אבל בסוף יש בי כל כך הרבה צדדים מנוגדים וקשיים וזה כל כך קשה…

זה מפרק אותי לגורמים זה אני מרגיש שהלב שלי ברסיסים כבר וכל פעם כל יום כל אינטראקציה כל קושי עוד רסיס מתפרק ועוד רסיס מתפרק ועוד רסיס מתפרק 

אני באמת אני מנסה לדבר איתה, ולהיות חזק

אני מנסה אני מנסה באינטראקציות של שלי איתך להרגיש כאילו אני בסדר אבל האמת ששום דבר לא בסדר.

שום דבר במצב הזה לא בסדר 

לא בסדר שאני לא ישן איתך 

זה לא בסדר שאני לא מחבק אותך 

זה לא בסדר…

(כל הקטע למעלה נכתב בהקלטה קולית שהכתבתי לפלאפון, אז זה מאוד נא)

שום דבר לא בסדר, אני מרגיש שאני נובל, התקופה כלכך קשה והכל התפוצץ ואני מרגיש שאין לי כלום, ואין בי כלום, ואני כלכך רוצה שהכל ייגמר, אני אוהב אותה כלכך ויש בי כלכך הרבה פחד לאבד אותה שאני עושה טעויות…

פליז פליז שלא ייגמר…

אני מתחנן לכל האלים שאני לא מאמין בהם, פליז שזה לא

יסתיים ככה, זה לא יכול להסתיים ככה, לא?

אנחנו במדרון

נכון לעכשיו שום דבר לא עוצר אותנו 

יש ירידה מתמדת יש עליות מדי פעם אבל הכיוון הכללי הוא למטה

אני מרגיש לא אהוב

לא חשוב

לא רואים אותי

היא מרגישה כבולה

חשופה

לא מובנת

שמחמירים איתה 

אני לא רואה יותר מדי עתיד לזה כרגע, נכון לרגע כזה, כשאני כותב מתוך כאב עצום בזמן שאני מחכה שהכדורים ישפיעו עליי

מחכה לסימום שיגיע וארדם.

לא שאני יודע מה מחכה לי מחר...

אולי במידה מסוימת המוות יגיע מחר 

זה נורא כלכך לתפוס את הראש שלך חושב מחשבות נוראיות ,שאנחנו נפרדים, מתגרשים, איך אני אתמודד, מה אעשה. מכין תוכניות מגירה זוועתיות

כל דקה שעוברת אני פוחד עלינו יותר 

אולי אנחנו לא כזה זוג טוב כמו שאנשים חושבים

אני השתנינו....

מה שאני יודע זה שכואב לי ואני מסוגל לעשות הרבה כדי שזה ייפסק

נתתי את כולי לאנשים 

וכולם בסוף הלכו

צעקתי כמה שאני יכול

ואף אחד לא בא

בכיתי

וזה לא הספיק

נגמרו לי הכוחות שוב

ושוב

ושוב 

האם זה בכלל שווה להמשיך 

אכזריות

ימים קשים של שחור מכל הכיוונים

לפעמים התחושה שהחיים שלך עומדים טוב על תילם זה אשליה, לפעמים זה סוג של מגדל קלפים כזה

ואולי זה בסדר שהכל יקרוס קצת, שקשרים יתרחקו אנשים שאהבת יפגעו בך, יעדיפו אחרים טובים יותר ממך,

האנרגיות שלי נדלו מכל הכיוונים, פתאום כולם צריכים את האנרגיות שלי, וכבר נגמרו לי המשאבים.

לקיחה לקיחה לקיחה ועוד לקיחה.

ומעט מאוד נתינה.

שווים לקוקטייל הרסני של איכס.

אז לאט לאט אורות מסויימים נכבים כי אין אנרגיה 

ואתה נשאר לבד.

לפעמים זאת ההחלטה הנכונה

לפעמים זה מבאס

לפעמים זה פשוט שימור 

אני לא יכול לתת לדברים כאלה לקרות שוב, 

אנשים לא יפגעו בי ברמה כזאת ויישארו בחיי 

זה יהיה בסדר, זו תקופה.

תקופה מבאסת, אבל רק תקופה.

אני נותן לעצמי להישבר כדי לקום חזק יותר אחרי.

לפני ארבע שנים כתבתי את הפוסט הזה (איזה אירוניה אכזרית זה בול ארבע שנים)

לפני ארבע שנים נשבר לי הלב

לפני ארבע שנים הסתיים אחד הקשרים המתוקים שחוויתי (אז)

לפני ארבע שנים התחבקנו חיבוק אחרון

לפני ארבע שנים זרקת אותי כדי לחזור לאקס

לפני שלוש שנים ותשעה חודשים (פחות או יותר) החלטת לפתח ארס נגדי

לפני שלוש שנים ותשעה חודשים קרה משהו בלב שלך שמשום מה החליט שזה ששברת לי את הלב איכשהוא זה אשמתי

במשך שלוש שנים ניסיתי לחפש הזדמנויות לדבר, להבין מה קרה, לראות מה השתבש לעזאזל, לראות אם אני יכול לומר משהו.

במשך שלוש שנים לא נתת לי

במשך שלוש שנים הפצת את הארס שלך מסביב 

במשך שלוש שנים את פוגעת בי

אני לא יודע למה זה שאני זה נשארתי מרוסק לפני כלכך הרבה זמן גורם לך לכזה כאב שאת ממשיכה לפגוע בי מרחוק

אני לא יודע למה אני אשם בזה שבאותו פוסט חרב עליי עולמי

אני לא יודע מה אפשר לעשות

ואתמול... הכשת שוב.

כעס זעם תסכול ורצון לבכות,

יש ימים שהכל אפור ואין תקווה 

איכס

פשוט איכס

וברגעים האלה אני שם לב כמה שאני מכיל אנשים אחרים,

הם לא ממש יכולים לעשות את אותו הדבר בשבילי.

וכשאני צריך חיבוק, אין.

הדבר שאני הכי אוהב לעשות

גם כשקשה

גם כשאין מקום

צריך להתעסק באהבה שלך