שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

tellerחשבון מאומת

המסע שלי

לפני שעה. 22 במרץ 2025 בשעה 19:53

היום אני עושה סשן שיוך לגורה שלי.
יכולתי לשבת כאן ולכתוב כמה אני קר רוח, להסביר איך הכל הולך להתנהל, להעמיד פנים שאני איזה שולט קר ואכזרי.
אבל האמת? אני נרגש. וקצת לחוץ. אני רוצה שהכל ילך חלק – אני רוצה שזה יהיה סשן יפהפה.

שכרתי לנו חדר בדסמי אלה עם הריהוט. זה הולך להיות כיף. זה הולך להיות סקסי. שנינו חיכינו לזה.
אבל בתכלס, לקח לנו שנים להגיע לנקודה הזו.
היא הייתה נשלטת שלי לסירוגין, לאורך תקופה ארוכה.
היום היא נשואה (כן כן בעלה יודע על הכל), אפילו קיבלתי ממנו ברכה לשייך אותה.
אז כן… אני נרגש. זו רק הפעם השנייה בחיים שאני משייך מישהי.

שיוך בשבילי זה משהו עמוק. זה לא משהו שאני עושה עם כל פרטנרית למשחק.
היא התפתחה המון – היא יותר צייתנית, היא סומכת עליי יותר,, היא כל-כך גדלה וצמחה, והיא יודעת שכל מה שאעשה לה – היא תוכל להכיל.
וזה מה שהופך את הרגע הזה לציון דרך אמיתי בקשר שלנו, זה מה שהופך אותה לראויה לרגע הזה, ולי ראוי לה.

ואני לא רוצה להעמיד פנים שאני קול וקר כמו איזה דום מסרט אמריקאי.
אני בן אדם. יש לי רגשות.
ועכשיו? אני מרגיש המון!
אני רוצה שזה יעבור חלק. אני רוצה שהיא תיכנס לחדר ותופתע.
היא יודעת שזה סשן שיוך, אבל עדיין אני רוצה שהיא תרגיש את ההשקעה, את האנרגיה, את המשמעות שמאחורי זה.
אני רוצה שזה יהיה סקסי. אני רוצה שזה יהיה מיוחד.
וכן, אולי יהיו תקלות קטנות, וזה גם בסדר. זה חלק מהחיים האמיתיים.

אבל הכי חשוב – אני פשוט רוצה לומר את זה:
אני נרגש. אני רוצה לצעוק את זה. אני רוצה להגיד לעולם:
היום אני משייך את הגורה  – ואחרי היום, יהיה לה קולר שנקנה במיוחד בשבילה, שלא היה על אף אחת אחרת.
מהיום – היא תהיה משויכת, וסוף סוף תשים את הכינוי שלי ליד השם שלה...

לפני יום. 20 במרץ 2025 בשעה 23:44

אני מלא ניגודים

זה נכון

עוד לא הספקתי לספר על הסשן הנעים שפרסמתי תמונות ממנו למטה

וכבר יש לי קטע חדש כאוב יותר לכתוב

אבל כזה אני ונמאס לי להסתתר 

הכאיבו לי היום בלב, באמת שזה הגיע משום מקום

אני בטח עשיתי משהו לא נכון, או שהובנתי לא נכון, אבל אני באמת מרגיש שמגיע לי הזדמנות להסביר את עצמי ולא לסגור את הדלת עליי כלכך בחדות

במיוחד אחרי שבוע בו הרגשתי כלכך לא רצוי מהצד שלה והבנתי שזה אצלי וזה לא אצלה, והיא עסוקה, וישבתי עם עצמי, עשיתי על זה מדיטציות, שכנעתי את עצמי שזה רק הפצע ערך שלי. הרי היא אמרה לי שהכל בסדר כשדיברנו, אמרתי שהכל יסתדר כשאראה אותה ושהשבוע הזה בו התקשורת פחות מיטבית יהיה שווה כשנגיע לשישי

אמרתי לה כמה היא המרכז של יום שישי ועל פיה יישק דבר

ופוף, בשנייה נלקח השטיח מתחת לרגליי ואני באמת אבוד, אז כן אני כעוס, ומאוכזב, וכרגיל מתחיל להפנות את קני הרובים לעצמי אבל גם משתדל להיות רחום על עצמי

מה שכן אני לא רוצה לוותר על עצמי, אז אם לא בחרת בדרך של השיח

אם בחרת בדרך של ניתוק

ממילא זה לא הדרך שבה אני עובד

הייתי מנסה ומתקן גם שישים פעם, אבל לא לנסות איתי זה לא לקבל אותי.

לפני 3 ימים. 19 במרץ 2025 בשעה 14:16

אתמול הצעצועית הגישה לי צעצוע בריטי חמוד

היה מאוד מעניין 😈

לפני 4 ימים. 18 במרץ 2025 בשעה 19:26

איכשהוא בלי לשים לב

 

מצאתי את עצמי בירושלים 

 

כשנשלט ונשלטת רוצים שאסשן אותם

 

מפה לשם לקחנו חדר 😈

לפני 4 ימים. 17 במרץ 2025 בשעה 23:54

זה יכול לבוא ממש במפתיע

אתה יוצא מדלת של חדר לחדר אחר ופתאום נזכר

אתה נזכר איך זה הרגיש להיכנס למושב, את התחושה של הביתיות בשער שנפתח, את ההתרגשות הקלה של להגיע הביתה.

בשניות המח נשטף בזיכרונות, על התחושה של השער הקטן נפתח בכניסה למשק

על החניה הקטנה שהפכה לחניה של הרכב שלי

על התחושה של הרגליים פוגעות בקרקע ביציאה מהרכב

הציפייה הקטנה שאחזה בי כשהייתי עובר בשביל הקטן,

הייתי מציץ תמיד לראות אם אחד החתולים יושב על החלון,

מתקרב לשביל הגישה שלנו,

ובכל פעם, כל פעם העיניים שלי היו קופצות את החלון שנחשף ככל שהתקרבתי

מחפש את התלתלים בחלון

הלב תמיד היה מנתר אם התלתלים היו בזווית העין

אני פותח את השער הקטן, מביט על הגינה שלנו

מסמן לעצמי משימה שכדאי לנקות, או לטפל ברשימת המשימות שלעולם לא אעשה

לפעמים אל התלתלים היו מצטרפים עיניים

והיא הייתה קולטת אותי מהחלון

מחייכת את החיוך שכבש אותי אינספור פעמים

60 שניות לפני שהייתי נכנס הביתה

אל הבית שהיה במושב

עם אישה ו2 חתולים

אינספור זכרונות ב60 שניות

מצחיק הדברים שהמח מעלה בצורה אקראית

ואולי כי מה שחסר עכשיו בצורה כל-כך חזרה

זאת תחושת שייכות

וה60 שניות האלה, מייצגות בדיוק את מה שחסר

 

לפני שבוע. 13 במרץ 2025 בשעה 23:08

נתקפתי עצב עמוק

כששמעתי

שאחותי ויתרה על הכבוד שלה

ונפלה

למלתעות שלו שוב

האם הוא עדיין גיסי למרות שאני כועס עליו?

לפני 3 שבועות. 28 בפברואר 2025 בשעה 18:31

הבוקר קמתי והחלטתי שאני עושה דברים קצת אחרת הבוקר

קמתי ונשמתי

הבוקר אני משתמש בכוחות שלי מישהי שהזכירה לי אני לבד

הבוקר קמתי והחלטתי להאמין בעצמי

הבוקר קמתי והחלטתי להמשיך לחבק את הכאב 

קמתי הבוקר והחלטתי שאני מנסה להתנער קצת אחד, הדברים שעשיתי זה גם לצאת החוצה לשמש ספגתי אותה נתתי לה להיכנס לבפנים, בשלב מסוים עשיתי מדיטציה, פשוט הלכתי לאמצע של דשא גדול בדרך כלל סביב הדשא יש מלא ילדים שמשחקים והכל, אבל בשישי בבוקר היה ריק

פשוט ישבתי באמצע בשמש ועשיתי מדיטציה 

במדיטציה הזאת השתמשתי בטכניקה או יותר נכון ויזואליזציה של משהו של שלמדתי בהוואי ממישהי. ובמהלך הויזואליזציה הזאת אתה בעצם מדמיין שורש של האדמה שמתחבר אליך אל עמוד השדרה, ואתה נותן לכל הרוע וכל האנרגיות הרעות לצאת דרך אותו השורש אל האדמה. כי לטענה אותה בחורה 'אמא אדמה יודעת למחזר הכל' גם אנרגיות רעות כל דבר שנכנס לאדמה בעצם יודע להתמחזר, אהבתי את זה.

אז דמייני את השורש הזה מתחבר מהדשא אליי ונתתי לעצמי לשחרר את כל הרוע, ופתאום התחלתי להרגיש טיפות שחורות אפלות כאלה שהתפרסו לי בכל הגוף ונתתי להם להתאסף ולהתאסף. ממש הרגשתי את זה קורה לי בגוף והם התכנסו באזור הבטן והרגשתי גוש ענק של האפלה ורוע מתאסף לי בבטן ולאט לאט הוא עבר לעמוד השדרה פשוט הרגשתי את עמוד השדרה שלי כמעט קורס תחת הלחץ ונתתי לגוש הזה לרדת ולרדת עד שהוא הגיע אל אותו שורש והאדמה לקחה אותו... אני זוכר שממש חשבתי על זה שאני יודע שאמא אדמה תצליח גם למחזר את האנרגיות האלה...

אז הרגשתי שחרור, הרגשתי אור והרגשתי יכולת לקום ולעשות דברים

אז השתדלתי ממש לקום באנרגיה אחרת ואפילו היקום זימן לי איזה מפגש עם חברה

אני עדיין מרגיש לבד

אני עדיין די בטוח בזה שאני פשוט צריך להתמודד לבד 

זה מה שיש אבל יש בי כוחות ואני אנסה לעזור לעצמי להמשיך הלאה ואני תמיד ימשיך לעזור לאנשים גם בדרך שלי, כי זאת הדרך, 

שלי.

 

לפני 3 שבועות. 27 בפברואר 2025 בשעה 0:46

אני יודע מה את רוצה לומר

אני יודע שאת חושבת שזה זרם

ו2 דברים יכולים להיות אמיתיים בכפיפה אחת

התגובה שלי והתגובה שלך לסיטואציה נורא שונות

וזה בסדר.

את יודעת מה, כנראה שאין לך את היכולת לקבל את זה, וזה בסדר.

די.

קיבלת את הנקמה שלך, ואני מקווה שאת שמחה.

 

איבדתי כל-כך הרבה בזמן האחרון

כל-כך הרבה חברים שהבנתי שהם לא יכולים לדבר איתי

חברים שכשהגיע משהו יותר טוב, נעלמו

חברים שחשבתי שיהיו שם בשבילי והם לא

אני מותש, 

כבר לא אכפת לי באמת.

חשבתי אפילו לא לכתוב פה, כדי לא להרוס נקודת אור אחת שנמצאת פה, 

אבל פאק איט, 

אם זה ייהרס זה ייהרס.

אם אתם לא מסוגלים להתמודד איתי כשאני ככה, אל תתמודדו.

אני אשאיר אתכם מאחורה במסע שלי ואני אצעד קדימה

לזאת שלא יודעת להקשיב אני אגיד שיש לך עוד הרבה ללמוד

לזאת שלא יודעת כלום מהחיים שלה אני אגיד שזה חמוד שהיא מנסה

לזאת שהשיחה האחרונה שלה איתי זה היה שהיא לא הולכת להיעלם, נעלמת

לזאת שאמרה רק תבקש, ביקשתי

לזה שאמר לי שאני לא גבר, תזדיין

אני הולך ונעלם, האור שלי הולך וכבה, אין לי כבר במה להיאחז

נקודות השמחה שלי נעלמות

הרצון שלי לשרוד בעולם הטיפשי הזה הולך ומתדלדל

לכל מי שיקפוץ עכשיו לנסות לגונן עליי כי ביטאתי מחשבה דכאונית ולא קפץ כשזעקתי לעזרה, זה בסדר, זה לא עליכם, אל תדאגו.

זה כן קצת עלייך

אבל זה לא על האחרים, ולא אני לא הולך להתאבד.

הכל בסדר, תמשיכו רגיל בחיים שלכם

את תמשיכי לנצל, אתה תמשיך לזיין, את תמשיכי להפיץ עליי שנאה, ולהתייעץ עם האנשים הלא נכונים, תמשיכי להתנסות במקומות שהמלצתי לך שלא, תמשיכו ללכת, להיות חסרי משמעות, כמוני, כמו הפוסט הזה

כואב, לי ואני זועק, אני זועק כבר הרבה זמן

וזה בסדר אם לא ניפגש מחר, באמת

זה גם בסדר עם לא ניפגש בשישי

לא אכפת לי יותר...

 

לפני 3 שבועות. 26 בפברואר 2025 בשעה 17:30

האדם היחיד שהעזתי לפתוח את זה מולו למעט הפסיכולוגית שלי,

אכזב אותי בכמות הקשב וההכלה.

תענוג

לפני 3 שבועות. 26 בפברואר 2025 בשעה 2:19

בעולם אחר,

במציאות אחרת

אנחנו יושבים על אותה ספה

מכוסים באותה שמיכה

הרגליים שלך עליי ברישול

ויש חתולה שמקשקשת ברקע,

אנחנו שמים את הפרק שהרגע סיימתי לראות

ואני כהרגלי נותן לכל הפלויאידיות שלי לצאת

אנחנו בשוק אחד עם השנייה, עוצרים את הפרק כל רגע ונותנים פרשנות

אני רץ לשירותים הרבה יותר מדי

משגיח שאת שותה מים

את רוטנת עליי כי השארתי איזה תחתון על הרצפה

הפרק ממשיך והחלק המרגש עולה

הדמעות עולות לי בעיניים, ואת נשענת עליי לחיבוק

אנחנו מסיימים בנשיקה

אני נכנס למיטה הרבה לפנייך, יש לך רוטינת ערב

את עושה את מה שאת צריכה ואני מחכה לרגע שיהיה לנו קצת יחד במיטה

את מסיימת את שאר הרוטינה בחדר ואני מאיץ בך להיכנס

את מתעצבנת בחיוך ממני

נכנסת למיטה, כל אחד והשמיכה שלו

אנחנו רואים קצת רילז, אני נחנק מצחוק

את מחליטה שזהו

אנחנו הולכים לישון

 

בעולם אחר

במציאות אחרת

אני יודע איך היה נראה ערב של צפייה בדיוק באותו פרק

אבל זה לא העולם הזה

זאת לא המציאות שלי.

המציאות שלי כרגע היא מה שהיא

ואני זה שצריך לדאוג שהשברים של התקווה והאור שיש לי

יהפכו לגדולים יותר

אני אחראי לשמחה שלי

וזה בסדר להתגעגע, לזאת שהיית נשוי לה...

זה בסדר שיהיה לך רצון טיפשי להתכתב איתה על פרק בסדרה שהיית מת לראות איתה

זה בסדר לכאוב