המסע שלי

גורה יפה שלי...

לפני ארבע שנים כתבתי את הפוסט הזה (איזה אירוניה אכזרית זה בול ארבע שנים)

לפני ארבע שנים נשבר לי הלב

לפני ארבע שנים הסתיים אחד הקשרים המתוקים שחוויתי (אז)

לפני ארבע שנים התחבקנו חיבוק אחרון

לפני ארבע שנים זרקת אותי כדי לחזור לאקס

לפני שלוש שנים ותשעה חודשים (פחות או יותר) החלטת לפתח ארס נגדי

לפני שלוש שנים ותשעה חודשים קרה משהו בלב שלך שמשום מה החליט שזה ששברת לי את הלב איכשהוא זה אשמתי

במשך שלוש שנים ניסיתי לחפש הזדמנויות לדבר, להבין מה קרה, לראות מה השתבש לעזאזל, לראות אם אני יכול לומר משהו.

במשך שלוש שנים לא נתת לי

במשך שלוש שנים הפצת את הארס שלך מסביב 

במשך שלוש שנים את פוגעת בי

אני לא יודע למה זה שאני זה נשארתי מרוסק לפני כלכך הרבה זמן גורם לך לכזה כאב שאת ממשיכה לפגוע בי מרחוק

אני לא יודע למה אני אשם בזה שבאותו פוסט חרב עליי עולמי

אני לא יודע מה אפשר לעשות

ואתמול... הכשת שוב.

כעס זעם תסכול ורצון לבכות,

יש ימים שהכל אפור ואין תקווה 

איכס

פשוט איכס

וברגעים האלה אני שם לב כמה שאני מכיל אנשים אחרים,

הם לא ממש יכולים לעשות את אותו הדבר בשבילי.

וכשאני צריך חיבוק, אין.

הדבר שאני הכי אוהב לעשות

גם כשקשה

גם כשאין מקום

צריך להתעסק באהבה שלך

אני יושב פה,

שותה ויסקי ששווה 400$ לכוס

לבוש בבגדים אולטרא מחויטים

מוקף באנשים שמגלגלים מילונים

ואני חושב לעצמי, זה מגיע לי?

זה באמת אני שהגעתי לזה?

ואז התשובה מגיעה, פאקינג כן

אני קורע את התחת, 

אני חלק משמעותי מהעובדה שהאנשים האלה מגלגלים מליונים ולא מתגלגלים בחרא

ואני קולט שאני חלק ממשהו שגדול יותר ממני 

ואז... אני מבין משהו עמוק יותר, את ההרגשה של להיות משהו גדול ממני, אני מכיר מעולה, יש פה משהו אחר זה דומה אבל עם המון גאווה לעצמי.

קליק נפל האסימון, זה לא רק שאני חלק ממשהו גדול ממני.

אני הצלחתי לבנות משהו שגדול יותר ממני.

בניתי צוות של 18 אנשים, תותחים אחד אחד.

אני פתאום מנהל 3 ראשי צוותים בינלאומיים...

וואט דה פאק?? איך זה קרה? וכנראה שזה באמת מגיע לי, זה באמת אני...

ואני מרגיש קצת, גאווה...

אז אנחנו יושבים במסעדה לחגוג לפיירי יומהולדת ואני תופס את זה, 

מי יודע מה קרה לפיירי? 

כאן היה אמור להיות פוסט על ערב נחמד

ערב של אסקפיזם

ערב של מיניות מרומזת

ערב של טיזינג

כאן אולי הייתה תמונה של קשירה

כאן אולי הייתה תמונה של תחת יפה שדרש מכות

אבל לא,

זה כבר לא יהיה

לא יהיה כזה פוסט

כי אסקפיזם זה רק בריחה זמנית

אני שוב בטביעה,

כזאת או אחרת,

דאון כזה עמוק, על סף הייאוש

מתודלק בזוועות המלחמה

מתודלק בחששות החיים

מתודלק בתהיות קיומיות

מתודלק באתגרים פיננסיים

ואני רק מנסה להחזיק חזק

לא להישבר

בעצם אני כבר נשברתי כמה וכמה פעמים אולי אני מנסה שזה לא ייראה פשוט

ואולי לא אכפת לי

ומה עם אוותר על הכל?

מה עם אכנע פשוט

אבל לא עכשיו, לא היום,

מחר צריכים אותי,

ואז מה?

אולי זה גל שיעבור

אולי לא

ואולי זה מי שאני

ואולי לא

כשזה כואב 

ואתה לא יודע אם זה מסוג הכאבים שאי פעם ייעלם 😕

זה תחת,

ולא מהסוג הטוב