המסע שלי

קשה לסכם במילים כזאת חוויה 

אני לא מהאלה שיגידו וואו היה קסום כלכך הרבה טוב נזל עליי מכל הכיוונים. האנשים היפים האירו אותי וכל זה...

המציאות, כרגיל, היא הרבה יותר סבוכה.

אבל זה סבכה לטובה

כל הסבכה לטובה

התחלנו בריברסינג, עוד חוויה פסיכודלית לאוסף, אני עוד לא יודע לגמרי מה היה שם

אני יודע שאנאבלי הייתה שם,

הבן זונה שאיתה גם

הייתה לי את התמונה שהם שכבו

היה לי את הרגע שבו היא עזבה אותי

צעקתי, כעסתי, בכיתי, צרחתי כנראה הכי הרבה שעשיתי בחיי

אבל זה נרגע, כי למרות שיש שם עוד כאב הוא כאב של העבר וזה עוצמות אחרות מהריברסינג שעשיתי אז כשזה עוד היה טרי

היה שם את טלר הילד, חיבקתי אותו, והוא אותי. דיברנו קצת, הכל כלכך מעורפל

והיה שם רגע של אפילה. שהרגשתי שסוגרת עליי, פחדתי, הייתי לבד באיזה בור פסיכודלי, ואז אמרתי זה מה שיש עכשיו עכשיו יש אפלוליות וכאב ואני נותן לזה מקום

ואז...

פתאום הרגשתי יכולת לתת לפרצופים שונים להופיע

ואז היא הופיעה. אלה, והאהבה שהתחלנו לחלוק פתאום האירה אור

ואז הגורה הופיעה, הרגש החזק שלנו, הקשר הארוך והאמיץ שלנו האיר אור

ועוד אחת שתמיד הייתה קרן אור יציבה בשנה האחרונה, שתמיד שם בשבילי גם כשאני לא שם בשבילי

ואחת חדשה שגורמת לי להרגיש ראוי

ואז עוד ועוד פרצופים של אנשים שאני אוהב, האירו... את האפלה הזאת, והרגשתי... אהוב...

היה שם גם זין אחד האמת, אבל הוא קשור לפוסט אחר שעוד לא פרסמתי

האמת, לא תכננתי לפרט על הריברסינג, זה פשוט יצא ככה כשהתחלתי לכתוב אז את שאר הדברים על הפסטיבל עוד אשלים בהמשך...

בינתיים קחו קצת אוירה 

אז הגעתי,

התמקמתי

אני אמנם עם ידידה שלי פה, אבל המסע שלי הוא מסע עצמי ולתוך עצמי 

פעם ראשונה שלי ואני מאוד מתרגש

קצת בלחץ

אבל המון המון נשימה והקשבה לעצמי

ועוד שעב ריברסינג שתמיד יכול להיות מעניין

It's an interesting moment,

sitting in a homey house,

being part of her preparing a home-cooked meal,

Doing my part and then just looking at her working away.

She's singing a song, running around, trying not to burn anything.

It's kind of a special thing,

just having something and just being present,

not running away or towards something.

It immediately reminds me of times in a serious relationship,

living with someone,

those calm moments, they're not even a peak of life,

it's just a day, just Friday.

And it makes me think, "Is this the thing that I want? Do I want those calm moments? That just being present in life? Living with someone, sharing a space, a life? Or maybe I'm not built for this kind of life, and I need something else?"

These are the thoughts that are going through my head, and immediately I'm panicking, telling myself, "What does it mean? Maybe I want a relationship. Maybe I need a relationship?"

My breath gets heavy, I want to run away.

And then I remind myself, "Just be present. Feel those feelings. Don't try to give titles or make decisions."

Then it calms a bit.

I'm entering a phase in my life where these kinds of thoughts will come quite a lot

I'm going to change everything in my life, and I don't know who the person on the other side is.

I'm excited to find out.

זה מסוג הכאבים שאין לי לאן לשחרר

אפילו פה אני לא יכול כי אני מכיר את גל התגובות שיגיע

חלקו מאנשים שמעוניינים רק בתדמית שלי מהאתר

חלקו מאנשים שרוצים להוכיח שהחלק למעלה לא נכון

מבין האלה שנכנסים בשילוב של באמת אכפת להם ובאמת מכירים אותי - אלה הולכים להצטער

ההצטערות שלהם תהיה אמיתית, אבל מה היא כבר משנה?

איך היא עזרה? היא לא...

היום הייתי לבד

לא הייתי בודד

הרגשתי בודד

אבל לא הייתי בודד

היום נפלתי בין החורים של רשת התמיכה שלי

ארבעה, חמישה, או שישה אנשים לא יכלו

כל אחד חי את החיים שלו או שלה

ובצדק, הם לא אחראיים

זה לא התפקיד שלהם,

יש להם את החיים שלהם, זה לא משנה שאני מרגיש ששלי מתפרקים

יצאתי לסיבוב ארוך

הייתי 40 דק' בחוץ, ברחובות העיר

היה טיפה שחרור ואז הרבה כאב, ואז טיפה שחרור ואז כאב

דיברתי איתה בראש שלי

כעסתי עליה

דיברתי איתו בראש שלי

כעסתי עליו

אבל זה לא שינה כלום

קיוותי שאיזה רכב או 2 לא יראה אותי במעבר חציה

אבל זה לא קרה

ואם זה היה קורה, תהיתי לעצמי

כמה הזמן הגופה שלי תהיה לא מזוהה

יצאתי בלי כלום למעט מפתח, כמה היה קשה לזהות אותי

ברור שבשלב מסוים זה היה קורה,

הרשת תמיכה שלי הייתה מזהה, 

אבל כמה זה היה לוקח?

לא יודע, אבל זה לא קרה

אז זה לא משנה

מעט מאוד מדברים משנים

היה רגע אחד שפתאום על גבעה אקראית של דשא באמצע העיר ראיתי משהו מפתיע

ארנב

ואז עוד אחד

אחד היה לבן אחד היה שחור

הראש שלי הביא מגדר נקבה לארנבת ומגדר זכר לארנב

ופתאום חשבתי איזה מטאפורי זה, 

הנה שניהם, אלה שדיברתי איתם הרגע בראש שלי, הארנבים הופתעו מהגבר שמתהלך באמצע הלילה ונעצרו, קפאו.

התיישבתי על אבן סמוכה, והם נרגעו וחזרו לסורם

ואז הגיע חתול, ההתנהגות שלו הייתה טבעית ליד הארנבים כאילו הם קשורים

ואז אמרתי הנה, החתול זה אני, והנה אני המוזר, הנה הם הזוג ארנב וארנבת, ואני המוזר חתול.

ואז הופיע עוד ארנב, 

ופתאום... עוד חתול

והבנתי משהו, זה הכל אקראי, כאילו ידעתי את זה כל הזמן, אבל הנה אקראיות לגמרי,

אני יכול להכניס לזה משמעות אבל מה זה משנה... זה הכל מומצא, זה הכל סתם.

ואז הגעתי הביתה, ראיתי שעברו 40 דק, תהיתי אם לבדוק את הפלאפון שלי, הרי אם תהיה שם הודעה אולי זה יהיה לי נחמד, אבל מה אם לא תהיה לי הודעה? מה זה אומר, זה אומר משהו?

פתחתי, ולא היה.

צחקתי בקול - קצת הפחדתי את עצמי כמה שנשמעתי משוגע

וזאת הסיבה שאני תוהה אם לפרסם את הפוסט הזה, 

כי מחשבות כאלה גוררות אנשים להגיב לי בצורות מסוימות, וזה גורם לי להרגיש בצורה מסוימת.

(אני יותר טוב עכשיו,.לקחתי כדורים)

לא אני לא הולך לכתוב את השולט והנשלט שבתוכי

אני הולך לכתוב פוסט עמוק ומהלב, אחד כזה שאין לו שום קשר לבדסמ, אז אם באתם שיתרומם לכן הזין או יירטב לכן הכוס זה בסדר, אבל זה לא להפעם

גיליתי את הגילוי שפחדתי ממנו במשך כמעט שנתיים,

הגילוי שידעתי שיגיע אבל באמת חשבתי שהוא לא יגיע

ידעתי שהיא תמשיך הלאה, אפילו קיוויתי שהיא תמשיך הלאה, 

לא הייתה לי שנאה בלב אליה, אני לא חושב שיש לי עכשיו אפילו

אבל למה היא בחרה בו?

דווקא בבן אדם שגרם לי טראומה,

דווקא בן אדם שמסמן לי את האפשרות שהיא הפסיקה את הנישואים רק כדי לשדרג "מודל"

דווקא בן אדם שראיתי את הזין שלו חודר לתוכה ובאותם רגעים האמנתי בכל ליבי שזה לא אני שראוי להיות איתה

דווקא אל הבן הזה היא הלכה

היא יודעת

והוא יודע

מה זה גורם או יגרום לי להרגיש

אין להם מושג שגיליתי את זה דווקא אתמול

אבל הם יודעים שאני אדע, והם פחדו מזה שאדע, והנה אני יודע

ואז מתחילים הקולות השונים בי לדבר, הקול הנקמן רוצה לעשות דברים כדי להפריד ביניהם

הקול המניאק רוצה להגיב להם על כל ריל כמה הם נוראיים

הקול הזדוני רוצה לגרום להרגיש כל-כך רע שהם לא יוכלו להסתכל אחד על השני

הקול הרגיש רוצה להזכיר להם

הקול שמכיר את נבכי הנפש שלה רוצה להגיד לה שזה כזה צפוי שהיא לא יכלה להישאר עם השקט שלה אפילו דקה והייתה חייבת לרוץ לאדם הראשון שנתן לה תשומת לב

הקול התככני רוצה להגיד לה "ידעתי שעזבת אותי בשבילו" אפילו שזה לא נכון, כדי שיתחילו לה מחשבות אולי ההחלטות שלה לפני שנתיים היו מושפעות מהנוכחות שלו

הקול הסאדיסטי רוצה להגיד לו "אתה יודע.. מתישהו היא תמצא מישהו יותר חתיך ועם זין יותר גדול ואז היא גם תעזוב אותך"

הקול המניפולטיבי רוצה לומר להם "זוגות שהתחילו ככה לעולם לא ישרדו..."

אבל יש גם קולות שרוצים את השקט ואומרים לי לתת לזה זמן לעבור

קולות שאומרים לי לצאת להליכה ולכאוב את הכל ולתת לזה להתפוגג

קולות שיודעים שיש בי גם צד ששמח ששני האנשים האלה מצאו סוג של אהבה

קולות שאומרים לתת להם לחיות

קולות שמדברים על זה שהם לא שווים את האנרגיה

קולות שאומרים הוא רק נראה יותר טוב ממני אבל הוא לא אני והוא בוודאי לא יותר טוב ממני

קולות שאומרים שאם זאת הצורה שהיא מתנהגת היא בכלל לא שווה אותי

ואז הקולות הכואבים שצורחים חוסר הגינות מגיעים

אני נזכר באיזה מהירות הכל קרה ותוהה אם היה לו יד בדבר

הפנים שלה כשנפגשנו כמה חודשים אחרי הכל, הפנים שלה שגרמו לי לחשוד שזה הוא

הדרך שהוא נותן לה ספאנקים ברילז באינגסטגרם

הפלאשבק מהרגע שהוא זיין את אשתי וגרם לי להישבר

הזיכרון של החיבוק האחרון שחלקנו

הזיכרון של להגיד שלום לחתולים שלי

הזיכרון של לבכות

לבכות בכל מקום

לבכות בכל העולם

לבכות בזרועות של נשים שמוכנות לשמוע

לבכות בנחלים

לעשות תרגילים של שחרורים בהוואי, להרגיש אותה נעלמת

להרגיש את עצמי מתחזק, מחלים, מתייצב מתעצם

ואז...

ואז אני רואה ריל אחרי ריל שלהם ביחד ונשבר שוב... והכל חוזר מחדש

כל הקולות מתחרים אחד בשנייה

ואני... לא יודע מה לעשות.

תוהה אם גם הלילה לקחת כדור...

גל רגשות מטורף 

גל רגשות עליה 

על אנאבלי

על אהבה גדולה, כנה ואמיתית

חוויתי את זה על ספת הפסיכולוגית

אחרי שיחה ששילבה כלכך הרבה רגעים שמעידים על חוזק

ואז

הדמעות פרצו

לא עצרו

לרגע חשבתי שזה דרופ

אבל האמת שזה לא, זה פשוט עוד כיס של אבל שנתקלתי בו 

אבל שהייתי צריך להתאבל

"למה עכשיו?" שאלתי את הפסיכולוגית מבין הדמעות

"למה עכשיו זה עולה?" היא החזירה

"כן, למה לעזאזל עכשיו אחרי שנתיים כמעט?" 

"כי עכשיו אתה יכול להתמודד עם זה..." היא אומרת

"מה הקשר? עכשיו אני הכי שבור. כל החיים שלי משתנים..." אני דומע

"אתה באמת הכי שבור?" היא שואלת

לא, אני יודע את התשובה

אני לא שבור, אני פשוט משתנה

אני רגיל להרגיש שבור אבל אני חזק יותר ממה שהייתי אי פעם, יש לי חיבורים יותר טובים משהיו לי אי פעם 

ואז עלה עוד גל של כאב

"זה לא הוגן שלי אין ירך בבית להניח עליה ראש... ולכולם יש, לכל מי שאני איתו יש, ולי אין..." עלתה לי קנאה, בכל הזוגות היפים שאני זוכה לראות כאלה שזיכו אותי בלהיכנס למרחב היפה שלהם.

"אתה צודק. זה באמת כואב שאין לך את זה כבר..." היא אומרת מילים שאני צריך לשמוע עצם זה שהיא מוסיפה את המילה 'כבר' מוכיח שהיא יודעת בדיוק מה עובר בתוכי

ואז עולה לי בי כעס, וכמו שלמדתי, כשאני במידטציה איתה אני מספר על כל מה שעולה "יש פה קול שאומר 'לעולם לא עוד' שלעולם לא ארצה להיקשר ככה שוב"

"ומה אתה אומר לקול הזה?" היא שאלה "אולי תגיד לו שבאמת זה לא לעכשיו להיקשר ככה אבל אולי בהמשך"

ואז עלתה לי תשובה ברורה

"לא...אני אענה לו שהוא צודק, באמת לעולם לא עוד, אני לעולם לא אפול ככה שוב, כי זה כבר לא אני, השתניתי, התחזקתי, אני אדם האחר מהנפילה שהייתה לי אז. הוא צודק הקול זה לעולם לא יקרה לי שוב..."

"וואו" היא אמרה "זה חזק"

אז לא, זה לא דרופ, בחוויה שלי לא כל רגש יום אחרי סשן מושלם זה דרופ, חלק כן, אצלי הפעם זה לא.

חזרתי למרכז היום, והבנתי משהו

יש לי בעיה של רוחות רפאים 

הם קיימות למרות שזה נשמע קצת חריג 

אבל היום פגשתי כמה וכמה ארוחות רפאים 

כשהתקרבתי לפתח תקווה עוד לא הרגשתי את הרוח רפאים הגדולה 

כשהתקרבתי לשכונה כבר הרגשתי אותה ממש 

הרחובות שהכרתי דרכה 

הסיפורים שהייתה מספרת על השכונה שבה היא גדלה 

הבית של אמא שלה שאני עובר לידו הרבה מדי

אחרי שנכנסתי לבית הבנתי שיש עוד רוח רפאים 

אחת שאני עוד נרפא ממנה 

לסדר את כל הדברים שהיא הזיזה בפעם האחרונה שהיא הייתה פה 

לכבס את המגבת שהיא השתמשה בה 

לזכור איך היה בפעם הקודמת שהיא הייתה פה 

למחוק את מה שהיה צריך למחוק מהלוח 

להיזכר בטקס הקטן שלנו 

אני עובד חזק על הריפוי שלי ואני עושה את זה טוב, אני אעשה את זה מההיכרות מאוד עמוקה שלי עם עצמי, אני גם משתמש בהיכרות שלי עם האחר. 

ובכל זאת, למרות שזה נראה שאין לי, אז יש לי

יש

רוחות רפאים 

It's impossible for someone that wrecks your mental health to be the love of your life.

If they make you insecure anxious or unsure of yourself it's not passion it's trauma.

תחשבו על זה טוב טוב בפעם הבאה שאתם רואים חבר או חברה בקשר לשגורמים להם מצוקה שמורידים אותם, הם אולי יגידו לעצמם שזה אהבת אמת הם אולי ישכנעו את עצמם שככה זה אמור להיות, אבל אם אתם רואים אותם במקום כזה, אם אתם רואים חבר נובל בגלל קשר. 

תנסו לעזור להם...

זה לא אהבה.

אני מתעורר למוח מלא מחשבות

אני חושב על כל הדברים שקרו לאחרונה

אני חושב על ערך עצמי שזה דבר שאני מתעסק בו המון לאחרונה, אני תמיד מתעסק בו, אני חושב שכל חיי התעסקתי בערך ואני כנראה אתעסק בזה כל החיים שלי

אחד הדפוסים הכי משמעותיים שמשפיעים עליי בחיים זה דפוס ההתקשרות שלי שהוא דפוס התקשרות חרדתי, מי שמבין מה שזה אומר מבין מה שזה אומר

אני חושב על כל האנשים שלא רצו אותי בחיים שלהם

אני חושב על כל האנשים שראו אותי רק כפונקציה מאוד מסוימת בחיים

אנשים שלא ראו אותי כאדם שלם, רק כמשהו מסוים

אני חושב על אנשים שהכניסו אותי למשבצת מאוד מסוימת

תפקיד מאוד מסוים, ולא ראו אותי כבן אדם.

אני חושב על זה שלבד אני לא מצליח למצוא ערך

זאת אחת ההתמודדויות הכי גדולות שיש לי בחיים, איך אני מוצא ערך, איך אני מוצא את הערך שלי בעצמי, איך אני מרגיש את הערך שלי גדל או קטן על פי דברים שאני עושה, ואיך אני לא תולה את זה בצד השני או בכל דבר חיצוני

אני מבין בימים האחרונים כמה הלב שלי לא מוגבל, כמה אני לא מושפע מתודעת חסר לגבי רגשות

התבגרתי המון בשנים האחרונות, יש לי המון סבלנות לרגשות שלי וזה גורם לי להרבה דברים טובים בחיים

אני חושב על מה שהמטפלת שלי אמרה, על זה שאני חווה את כל החוויות בדיוק באותה רגישות שהייתי חווה תמיד, אבל היום אני מצליח לייצר מרחק בין הרגשות שאני מרגיש לבין מה זה אומר עליי

זה לא אומר שאני איזה נזיר טיבטי עכשיו, לפחות אני בתנועה, ואני משתפר כל הזמן

אני חושב על העבודה שלי שהייתה המשענת שלי במשך כל כך הרבה שנים ואיך עכשיו הכל משתנה והכל מתפרק, איך שאני לא יכול להישען על זה יותר ואני צריך לעשות החלטות מאוד חשובות בחיים שלי

אני חושב על היצירה שלי, על כל הדברים שאני רוצה לעשות בידיים, על כל הקטעים והסיפורים שאני רוצה לכתוב

אני חושב על זה שיש תקופות בבלוג שהן נורא נדירות כי אני נוטה לכתוב פה הכל בצורה שהיא תמיד אמיתית ותמיד חשופה ותמיד כנה אבל גם מאוד לא מתנצלת

אלה תקופות מאוד נדירות בבלוג שלי שאני עוצר את עצמי  ולא מבטא את עצמי, כי אני בוחר שלא לפגוע.

יש בי עצב על הבדידות שלי, בדידות שאנשים לא יבינו, בדידות שהרבה מהפרטנרים שלי שכחו איך זה להרגיש כי הם שנים על גבי שנים עם האדם שהם אוהבים, עם האדם שהם בחרו

ואני מתקרב לחגוג שנתיים לזה שהבן אדם שבחרתי דחה אותי

אני חושב על זה שאני עושה בחירות שנורא כואבות לי אבל בסוף לטובת האחר, גם אם האחר לא מבין, לא מקבל

אני חושב על זה שאני לעולם לא אדע אם אני צודק

אני חושב על זה שבכלל אין אמת אחת בעולם הזה, שכולנו בעצם מסתובבים בעולם ומנסים למצוא את האמת שלנו, מנסים לקבל את האמת של אחרים

אני חושב על זה שאני ער ב0430 בלילה וחושב על כאלה דברים 

שוב גברים עם אגו שברירי שמנסים לשלוט...

נההה... זה לא עובד בוודאי לא עליי.

כמאמר הנודע אם אתה לא יכול לשלוט על עצמך אל תנסה לשלוט על אחרים.

אני אמשיך לחכות לשולטת או השולט שיהיו אמיתיים, אני אמשיך לפסול על דגלים אדומים. 

סורי כלוב שברתי לכם עוד שולט... 😹