הערב התחיל נהדר, אנחנו יושבים במסעדה נחמדה, אני לא רעב אבל זרמתי לשם כי כולם שם, ואם אני ארדם בשעה 19:00 באוסטין זה לא יגמר טוב, אז צריך למשוך קצת זמן, המלצר חמוד, הוא גם ישראלי מקשקש איתנו בעברית קלוקלת, אני מזמין את הסלמון וקוקטייל.
הקוקטיילים מגיעים ומלצרית מסוימת עוזרת לו להביא את המשקאות לשולחן, היא נכנסת לי לקו העיניים כי היא שואלת את המלצר שלנו משהו.
בום
"פאק איזה יפה היא" אני פולט בלי תחושה
"מה?" העובדת שלי לשעבר ס' שואלת, היא יושבת לידי ובדיוק היה שקט בשולחן
"אה..." אמרתי בבלבול כשהבנתי שאמרתי את זה בקול "היא פשוט ממש יפה" המלצרית המשיכה לארגן את המשקאות, היא מתולתלת, השיער שלה אסוף כלפי מעלה, היא השאירה כמה קבוצות שיער שינשרו לה על הפנים, והעיניים שלה מהקצת שאני ראיתי מהפנטות, אני מחסיר מלא פעימות.
"דבר איתה!" ס' אומרת לי בנימה דוחפת.
"לא..." אני אומר במעין ייאוש "לא עכשיו לפחות"
הערב ממשיך, המלצרית המהממת כבר לא מופיעה בזווית העין שלי, הגב של למרכז המסעדה, כשאני קם לשירותים אני שוב רואה אותה, תפסתי מבט בבגדים, שמחמיאים לה מאוד
פאק, היא כל-כך יפה
אני נכנס לשירותים וכשאני יוצא אני מאט את ההליכה שלי, אני רואה אותה משרתת את השולחנות הכי רחוקים מהשולחן שלנו, אני מבין שממילא אני לא אראה אותה הרבה במהלך הערב.
כן, כאילו זה היה עוזר לך
כל האוכל מגיע, כל השתייה על השולחן, אני בראש קצת, האלכוהול עלה לי לראש לפני שהאוכל הגיע, אני נותן לריחוף הזה לשאת אותי וזה מתבטא בעיקר בעייפות, אני נלחם ברצון שלי להניח את הראש על השולחן ולנמנם, בכל זאת אני עדיין בסביבה מקצועית ואמור לייצג את הדרגה שלי.
פתאום היא נכנסת לזווית העין שלי, המלצרית היפה, אני פולט אנחה קולית "פאק..."
ס' קולטת את זה לידי ואומרת לי "נוווו, הארוחה נגמרה, תציע לה, מה אכפת לך טלר?"
היא מערבת את ד' שיושבת לידה ושאלה על מה המהומה, גם ד' מצטרפת "נו יאללה לך אליה"
"די נו, אין סיכוי אני לא אעשה את זה..." אני אומר.
החשבון מוגש, משלמים אותו, אנחנו קמים, ואני מסתובב אחורה להסתכל שוב, אני לא רואה את המלצרית היפה
בטח יצאה כבר מהמשמרת, יותר טוב ככה היא לא תוכל לסרב לך,
כי הרי ברור שהיא תסרב
עדיף לך ככה
ואז אני מגלה שהקול שבתוכי טעה, היא מופיעה שוב, נושאת מגש משקאות לאחד השולחנות הרחוקים, הבנות קולטות אותי מסתכל עליה ומחריפות את המאמצים שלהן
"מה אכפת לך?" "מה יש לך להפסיד?" "תביא לה את הטלפון שלך, והיא תחליט" "אתה רק יכול להרוויח פה" "אתה לא תראה אותה יותר בחיים"
אני לא מעז, אין סיכוי, כל-כך הרבה סיפורים של מלצריות שהתחילו איתן וזה לא בא להן בטוב עברו לי בראש,
אני ממילא באוסטין רק כמה ימים,
מה הסיכוי שהיא תרצה לצאת עם מישהו שנראה כמוני,
מה הסיכוי שיהיה לה חיבור לעולמות שלי,
ואני בכלל לא גר פה.
ד' פונה אליי בצורה אישית יותר ואומרת "נו באמת טלר מה יש לך להפסיד?"
"אני לא יכול ד', אני לא יכול לשאת עוד כאב" אני אומר לה בכנות שמפתיעה גם אותי.
אני מבין כמה כאב יש שם
איך הוא עדיין שם הכאב הזה, עבר מלא זמן
הן לא מפסיקות לנסות לשכנע אותי ואני ממשיך לסרב, ובשלב מסוים המלצרית מתקרבת אלינו קצת במהלך העבודה שלה, ואני נלחץ שזה נהיה אמיתי ובורח מהמסעדה, רוכב על זה שכמה כבר יצאו מהחבורה שלנו, בחוץ אני שם את הג'קט עליי, ונושם לרווחה
טוב שלא עשית את זה, אתה לא צריך עוד כאב על עצמך
השיחה ממשיכה בחוץ, כמו ישראלים טובים אנחנו עומדים לבחור את האובר שלנו ממש ביציאה מהמסעדה וחוסמים את הדרך לבפנים או בחוץ למסעדה. אני לא בשיחה, המחשבות שלי רצות, על מה טוב שעשיתי מה לא טוב שעשיתי, על זה שלפעמים אני יכול להיות מאוד טוב לבנות הזוג שלי, שאולי מגיעה לי מישהי טובה, אני קולט כמה הזכרתי את אנאבל בשיחה הזאת, וחוזר אחורה לכל היום ומבין שדיברתי עליה הרבה היום, היא עוד פה, היא נוכחת.
אני מפנה מבט שוב אל המסעדה, עכשיו יש גדר שמפרידה ביני לבין החלונות אבל אני מספיק גבוה לראות ממש מעל הגדר, אני רואה אותה, את השיער היפה שלה קשה לפספס, היא מרחפת ליד עוד שולחן, מפטפטת עם הסועדים, משהו כנראה הצחיק אותה כי הגוף שלה זז כאילו היא צוחקת.
אנאבל צוחקת
אנאבל מסדרת את השיער שלה
אנאבל הולכת ברחוב
אני ואנאבל מזדיינים
אנאבל נפרדת ממני
הפלאשבקים חוזרים חזק, לא בא לי לראות את זה, היה לי נחמד עד עכשיו מה זה פתאום עכשיו
הזין שלו חודר אליה, אני נשבר
הפעם הזאת במלון ואיך שהיא סידרה את החדר
כשהלכתי לקבר של אבא שלה וביקשתי את ידה מבלי שאף אחד ידע
"טלר..." ד' קוראת לי בקושי חודרת את מעטה הפלאשבקים
אני קושר את אנאבל
אני מנשק לה את החזה
אנאבל מניחה ראש על החזה שלי ונרגעת
"טלר!" ד' מרימה את הקול, ואני חוזר למציאות "לבהות בה זה הרבה יותר קריפי מלדבר איתה..."
פאק שיט פאק, כמה זמן עמדת ככה
אני תופס את עצמי מותח את הגוף שלי לראות מעבר לגדר, לא בטוח כמה דק' אני ככה
איזה אפס אתה, אשכרה בהית בה מאחורי גדר
בטח נראית ממש קריפ
התקפלתי ישר ונשענתי על איזה עמוד ברחוב, אני מנסה לנשום
זה לא יעבור לעולם, היא תמיד תהיה חלק ממך
אני מנסה להצטרף לשיחה על גב כואב, מדבר על זה שאצלי המתיחות עוזרות
אנאבל מנשקת אותי
הפרצוף שלה בפעם ההיא שהתפרצתי עליה בכעס
רכב מגיע
ומישהו אומר "זה האובר שלנו" בלי לדעת אם אני מוזמן לאובר הזה אני קופץ פנימה, זה רכב גדול אז אני מזיז את המושב כדי להיכנס הכי עמוק, אני מסתכל מהחלון
אל תתפרץ עדיין, תחכה
"תסביר לי איך הגיוני שהבן אדם הכי גבוה יושב מאחורה? אה?" צוחקים איתי, אני מגחך, הדמעות מוחזקות
כמה דקות נסיעה, אתה יכול
אם הפסדת אותה לא תוכל להחזיק באף אחת
השיחה עוברת כמה נושאים בתוך הרכב שיכול להכיל שבע אבל מכיל שמונה, כי כמו ישראלים טובים נדחקנו
סיפור על חו"ל עם אנאבל והאובר הזה שעלינו עליו
אתה לבד
נועדת להיות לבד
אני תוקע מבט מהחלון, מנסה רק לחכות שיעבור, אני רוצה להיות לבד
תנשום, אתה יכול, הכל טוב,
השיער שלה, הריח שלה
כמה שאיבדתי דברים
הם לא יחזרו לעולם
האובר עוצר, אני מתרכז בלרדת, זורק בדיחה מאמצע היום, ומישהו צוחק, אני מתחיל ללכת לחדר
עוד רגע אתה בחדר, תחזיק עד אז
אני לא רוצה לרוץ קדימה כי אחרת ישימו לב, צריך להתקדם בקצב של הקבוצה
על תתפרץ עדיין, אל תתן לזה
העיניים שלה מסתכלות אליי מהחופה
החיבוק האחרון אחרי הגירושין
הנשימה שלי משתנה, אני לא מצליח לנשום, אני רוצה להתרסק לרצפה ולבכות
תחזיק חזק, עוד רגע תבכה, אתה ממילא תהיה לבד תמיד
לוחץ על דלת המעלית, פליז שלא יעכבו אותי, אני רוצה לעלות
איך שכל פעם כשהיינו עולים במדרגות הייתי נוגע לה בתחת כי איך אפשר שלא
אתה לעולם לא תמצא כזה דבר שוב
אני מתעשת כשכולם כבר במעלית ועכשיו מחכים לי, אני נכנס מהר מקווה שלא שמו לב
עוד מסדרון אחד, תנשום עמוק
הנשימה שלי קצרה, אין ריאות באוויר שלי, אין אפשרות להכניס כלום לבפנים
צא מהמעלית, כנס לחדר
הן מחליפות איתי לילה טוב, אני לא יודע אם עניתי בכלל, ההליכה מאיטה, הרגליים שלי רועדות
הפעם הראשונה שאי פעם ראיתי אותה, מלאך מתולתל מעליי שמגיש אוכל
אין טעם להמשיך לחיות אם הכל כואב ככה
הידיים שלי רועדות, אני מעביר את המפתח-כרטיס, יש אור ירוק
אנאבל רצה לפניי להשתין צוחקת על זה שהיא עקפה אותי כשברור שאני נתתי לה
החתולים שלנו
הגינה מחוץ לבית
אתה לא תרגיש ככה יותר בחיים
אני פותח את דלת החדר, נושם נשימה עמוקה, נעזר בקירות להתייצב,
מוריד מכנסיים ונעליים ונכנס להתקלח, שומר על חוקי המלון ולא נוגע ברצפה עם רגליים יחפות
המים רותחים לא אכפת לי
מגיע לך הכאב הזה, רק ככה אתה יכול להרגיש
לא יהיה לך טוב לעולם יותר
לא מגיע לך זוגיות אחרת
אתה לא ראוי לאהבה
אף אחת לא תסכים ממילא
אני מכבה את המים ויוצא מהמקלחת
מתיישב על המחשב לכתוב את הקטע הזה...