אנחנו מתיישבים בדירה שלי,
בהתחלה אני מרוחק, שומר מרחק מכובד כדי לא להיות יותר מדי עליה
בהמשך ככל שהשיחה נפתחת אני מרשה לעצמי להתקרב יותר
אני שואל אותה בערך מאה פעמים איך היא, מה היא מרגישה, ומה היא מרגישה עכשיו
שואל אותה איזה פנטזיות עלו לה לראש לפני שהיא באה
המחסור בניסיון שלה לא נותן לה להיות נגישה לדברים כמו פנטזיות, היא מאוד חכמה אז היא יודעת שהרבה מהפנטזיות שלה לא יכולות לקרות.
בוודאי לא בסשן ראשון עם מישהו
ואולי היה זה הסשן הראשון שלה מעולם...
אני במוד מאוד מכיל, היא מתחילה קצת להיות מוצפת, אני נותן לזה מקום.
זה קצת נרגע, השיחה מסתובבת למקומות אחרים.
היא שאלה משהו על הבמבוק שתלוי, אמרתי לה שהחבלים מאחוריה והיא יכולה להסתכל.
מהרגע שהיא הרימה את החבלים משהו בה היה מרותק, הוא ציינה שהם קשים ממה שהיא חשבה.
הנושא של חבלים לא עלה כל-כך בשיחות שלנו קודם, והיו הרבה כאלה.
היא ידעה מראש שאני לא מכוון לשום דבר במפגש הזה, הדברים יקרו רק כשהיא מוכנה ורק כשהיא תבקש.
היא אמרה שהיא רוצה להרגיש את הניתוק, היא רוצה להיות האדם שהיא יכולה להיות בבדסמ, האדם הזה שהיא עוד לא ממש מכירה
בזמן שגלגלתי את החבל כי באמת לא חשבתי שחבלים ישחקו תפקיד בהצגה של היום.
היא אמרה "אני רוצה להרגיש חבלים"
והיא מיד הוסיפה, "אבל אתה יודע... לא עכשיו להיות תלויה באוויר"
שאלתי אותה על הגבלות פיזיולוגיות קיבלתי תשובה, שאלתי אם היא רוצה להוסיף משהו בגבולות, היא אמרה שלא.
ואז שניתי אווירה בדירה.
מוזיקה סקסית
אורות נמוכים יותר
אני מתחיל בטקס, כמה מילים על איך נראה סשן ואיך ייראה הסשן של היום,
מעט מאוד שליטה הרבה לחוש את המרחב ומה נח לנו.
אני משחק קצת עם המבטים שלה, מסתובב סביבה ורואה את הגוף שלה נדרך בצורה עדינה ונעימה.
אני קצת מוזר ברגעים האלה, קצת חששן ואני שואל לפני שאני נוגע בכל איבר שעוד לא נגעתי.
"אפשר לגעת לך בכתף?"
"מרגישה בנח שאגע לך בשיער?"
זה אמנם מאוד לא זורם, אבל קשה לי להרגיש בנח בלי זה.
אני מלמד אותה קצת על 2 תנוחות, איך עומדים בסשן איתי, איך נראה ברכיים בסשן איתי.
אני ממשיך לגעת, מגע מאוד תמים, מעל הבגדים שום דבר לא מיני.
אני היא מרגישה בנח שאגע בה בעוד מקומות בגוף, והיא החזירה בשאלה שכל-כך אהבתי "איזה סוג מגע?"
ואהבתי את זה כל-כך כי בתור מתחילה בנושא הזה, היא ידעה מתי משהו לא מובן לה מספיק ודורש הבהרה.
אמרתי לה שזה מגע אינטימי אבל לא מיני, כתפיים רגליים גב אבל לא איברים רגישים.
היא אמרה שכן.
שחררתי קצת יותר, הסתובבתי מסביבה ליטופים קטנים על הגב מעל הבגדים, ליטופים בעורף, מה שגרם לה צמרמורת נעימה.
המגע שלי התחיל להיענות בנשימות מהצד שלה, היא מתמסרת יותר ויותר.
מחזיקה את הגוף שלה לא לזוז יותר מדי מהתנוחה האחרונה שאמרתי.
ואז לקחתי את החבל.
אני לא שם חבלים על מישהי מבלי כמה משפטים על בטיחות, מה נורמאלי להרגיש מה ממש לא. מדגים קשירת סינגל על היד שלה, מראה לה שהלחץ לא אמור לעשות חוסם עורקים, ואני רואה מעין מבט תוהה מעין "מה אפשר לעשות עם זה" ובמשיכה אחת של היד שלי אחורה, היד שלה נמשכה איתה וכל הגוף שלה נטה לעברי, ובתוך פחות מנשימה אחת הפרצוף שלה היה קרוב לשלי, מרחק נשימה.
העיניים שלה נפתחו וחיוך קטן עלה לה הפנים, היא הבינה מה אפשר לעשות.
אותה קשירה ביד אחת עוגנה לצד אחד של הגוף, והראתי לה שהמגע שלי מרגיש קצת אחרת כשאחת הידיים חסרת אונים.
התרתי את הקשר הזה וקשרתי את 2 הידיים אחת לשנייה והצמדתי אותן לגוף במעין חיבוק עצמי.
פה קרה הקסם האמיתי.
היא המריאה, מהר.
מיד חיוך ומבט מזוגג, ספייס, אין סיכוי לפספס.
אבל איך זה קורה כל-כך מהר? הייתכן שהיא כל-כך בקטע של חבלים? מעניין כי זה לא עלה כנושא שיחה מרכזי עד עכשיו... אני חושב לעצמי.
אני אומר לה שזה חוסר אונים מדרגה אחרת, יש לה מעין אנרגיה של "אני לא כזאת חסרת אונים" ואז הפלתי אותה על הפוף ששמתי מאחוריה, והיא קצת יותר הבינה, החיוך גדל ולא ירד, והמח שלה כבר לא היה איתנו.
מתוך ענני הספייס היא אמרה "איך אני כל-כך רגועה?"
"את בספייס, וזה כל-כך נפלא" ליטפתי לה את הפנים.
"אבל.. איך זה מהר ככה..." היא מלמלה ואני קטעתי אותה
"תני לזה, תצופי על זה, כל מה שאת מרגישה הוא טבעי, אני פה לשמור עלייך"
ופשוט ישבתי לידה, היא מחבקת את עצמה, אני מלטף והיא מעופפת.
ואז היא הפתיעה אותי
"אני יכולה גם משהו ברגליים?"
נעניתי לבקשה מיידית ותוך כדי אמרתי לה כמה הבקשה שלה יפה.
8 דקות אחר כך והרגליים שלה היו מחוברות אחת לשנייה במעין Lacing עצלני יחסית.
אבל התגובה לא איחרה להגיע, הספייס שלה התחזק היא כבר לא תקשרה מעבר לחיוכים ונהמות קטנות יפות.
תהיתי אם אצליח לקבל תשובה ושאלתי אם אני יכול לנשק אותה בלחי, היא אמרה שכן בחיוך
נישקתי אותה בלחי ואמרתי לה כמה אני גאה בה
ראיתי את הזמן שלנו מתקצר, ידעתי שנצטרך הרבה זמן לאפטר קייר.
התחלתי להתיר, ראיתי את העצבות שלה בגוף שמישהו לוקח לה את החבלים חברים החדשים שלה.
ואז... כשהיא שוחררה לגמרי.
שקט... היא עלתה לגל השני של הספייס, הספייס של הסוף, ליטפתי מלא, לחשתי מילים של גאווה שאני לא יודע אם היא שמעה.
היא ניסתה להתנצל שהיא לא שם, אמרתי לה שתסתום ותמשיך לעופף לה כמה שהיא רוצה.
העברנו את הכרבול לספה ולאט לאט היא התחילה לנחות, העיניים כבר לא עצומות הן פתוחות אבל מזוגגות,
ואז העיניים מתחילות להסתכל על כל מיני דברים
ואז הן מסתכלות עליי
"נחתת קצת, נכון?"
"כן... אבל אני רוצה לחזור לשם" היא אמרה
"אני יודע, ואני מקווה שאזכה להחזיר אותך..." אמרתי "אבל עכשיו אנחנו בשלב של האפטר קייר"
הבאתי לה מים
שניתי את המוזיקה
שאלתי את השאלות של האפטר
דיברנו על הדברים, היא הופתעה מאוד כמה חבלים הרגיעו אותה, הודיתי שגם אני לא צפיתי כזאת תגובה חזקה, היא אמרה שהיא הרגישה עטופה ומוגנת, זה היה מושלם לשמוע.
הסברתי על דרופים
על מה מרגישים בדרך כלל ב24-48 ש של אחרי
הזהרתי אותה שמחר אני אציק לה הרבה לשאול מה שלומה.
היא יצאה מחוייכת, ואני יצאתי גאה בה ברמות.
אני מאוד מקווה לזכות להיות בדנימיקה איתה שוב, אבל מה שברור.
נולדה עוד Rope Bunny

