הימים היו ימי אמצע שנות השמונים. הטרנדים האפנתיים כללו ג'ינס שהוצמד לקרסול עם סיכות בטחון, חולצות טריקו עם צוארון חתוך ביד וג'אקטים עם כריות של שחקני פוטבול בכתפיים. בקיצור, לא משהו ששווה להתגעגע עליו.
אולם בתחום ההנעלה הנשית (בעיקר נשית) הטרנד החם היה כפכפי עץ בסגנון הולנדי. כאלה, שהחסרון הבולט שלהם הוא שהם סגורים מלפנים ומסתירים את רוב כף הרגל והיתרון שלהם הוא מאחור, שם נחשפים העקב והקרסול בצורה סקסית למדי.
אך היתרון החשוב שלהם הוא בשילוב של גפת העור הסגורה, החום והלחות הארץ ישראליים וגם העובדה שהם כנראה לא הכי נוחים, מה שגורם לנועלות אותם לחוש צורך עז להוציא מדי פעם את כפות הרגליים לאוורור, תוך מצג מרהיב של קימורי כף הרגל החושף את כריות האצבעות והקשת במלוא הדרן ותפארתן.
זה, והריח שלהם - שילוב של ריח העור וריח הזיעה הספוגה בסוליית העץ.
***
היה זה יום קיץ רגיל של לקראת החופש הגדול או אולי של תחילת שנת הלימודים. ישבתי בסלון ביתי משקיף לעבר פינת האוכל בה ישבו, מול שולחן גדול, אחותי וחברתה סיגל בגבן אליי שקועות בלימודים ומשוחחות ביניהן. כתפה של סיגל ביצבצה מבעד לחולצתה הספק גזורה ספק קרועה, כתף צחורה אשר ברקה באור השמש שנשפך עליה מהחלון הסמוך. ישבנה העסיסי שהיה חנוט בג'ינס כחלחל קצרצר הציץ מבין חריצי המשענת של הכסא עליו היתה ישובה ולרגליה היו מונחים זוג כפכפי עץ חומים.
כפות רגליה של סיגל היו מונחות על הכפכפים ברישול נינוח אה-לה 'נונשלנט' ומבטי נע מעלה ומטה, במין רוטינה שכזו, בוחן את אחורי גופה של סיגל שהיתה מושא להערצתי מהכתף הלבנבנה דרך הישבן המפתה ועד לכפות הרגלים הנערצות.
שם למטה, היכן שהיו מונחות כפות רגליה, היה נעצר מבטי דקות ארוכות לפני שהמשיך במסעו הרוטיני. הן היו קמורות על קצות האצבעות, נעות בתנועות קלות פעם מעלה מטה ופעם לצדדים בקצביות קסומה וספונטנית, כיאה לכפות רגליה של נערה יפה אשר כלל לא מודעת לכך שאי שם בקצה השני של הבית יושב גבר עלום, משקיף ועורג לשניה של חסד בה יזכה לקרב את פניו אל סוליות הכפכפים, להסניף את ריחם המשכר ולהצמיד את שפתיו המשתוקקות אל כפות הרגליים לנשיקה.
***
סיגל היתה חברה של אחותי הגדולה, ולמעשה היפה בין חברותיה.
שיערה הארוך היה גולש, עיניה הירוקות היו חודרות, שפתיה הבשרניות היו טעימות למראה, עופריה הזקופים וחמוקי ירכיה, היו כחלאים מעשה ידי אמן. והעור... כן, העור. עורה היה צח כשלג.
כל אלה היו גורמים לי לרחף ורק בליטה קטנה בתחתוניי מחברת אותי פיזית למציאות, כאשר היתה מחייכת אליי את חיוכה הממיס ומפלרטטת איתי כמו שבנות עשרה מפלרטטות עם אחיהן הקטנים של חברותיהן. או אז הייתי שוקע בתוך שפתיה וממלמל חזרה משהו מטומטם או מבולבל, תוך שאני מדמיין איך יום אחד היא תבין שבתוך הגוף הנערי הזה חבוי הגבר עליו תמיד חלמה.
כמובן, תמיד נשארתי בחזקת האח החמוד אבל היי, גם זה משהו.
***
כך הן ישבו שם שעה קלה, עסוקות בענייניהן ואני מחכה שתצאנה להפסקה לשהות קצת איתי בסלון. ואכן כך היה...
הן לקחו לעצמן פסק זמן מהלימודים ועברו לסלון לקשקש על הא ודא. סיגל התיישבה על הספה מולי והניחה את קרסול רגלה האחת על בירכה של השניה, הכפכף נתלה על קצה הרגל וחלקה האחורי של כף רגלה היה חשוף כולו, מהעקב עד לאמצע הקשת.
כפות רגליה היו מדהימות. הן נראו רכות וענוגות, צבען ורדרד צהבהב, בשרניות ובעלות פרופורציות מושלמות ולמרות שטרם התנסיתי בפוט פטיש, ולמען האמת לא ידעתי מה זה, היה לי ברור שאין דבר נעים יותר מלהרגיש אותן על פניי.
היא לעסה מסטיק ושפתיה החושניות נעו בתנועות לעיסה תוך כדי דיבור. כף רגלה החצי חשופה נעה בתנועות מעגליות עדינות. המחשבות החלו להתרוצץ בראשי, הבליטה המוכרת החלה להיות מורגשת ותוך כדי שאנו מתקשקשים בשיחות חולין ידה של סיגל גלשה לעבר עקב הרגל שבאויר ועיסתה אותו קלות בהיסח הדעת.
מבטי גלש יחד עם ידה של סיגל ואז גם הבחנתי בתוית שהיתה מודבקת על סוליית הכפכף היכן שהעקב מונח אשר זזה ממקומה וכמעט נתלשה, כנראה בשל החיכוך של העקב בסוליה, ובשארית כוחותיה נאחזה לא להתלש.
גם ידה של סיגל הרגישה בתוית והחלה משחקת בה באצבעותיה. במשך הדקות הבאות מוללה סיגל באצבעותיה את התוית המקומטת ואני הייתי מרוכז במחזה שלפניי, לא יכול להוריד את העיניים מכף הרגל, מסוליית הכפכף ומהיד הממוללת את התוית, משתדל מחד לא לנעוץ מבטים נוקבים מדי כדי שלא לגרום לה להפסיק, ומאידך איני יכול שלא להתפעם מהמחזה ומהמחשבות שהוא מעורר בי.
פתאום נתלשה התוית מהסוליה ונשארה ביד של סיגל אשר מבלי מישים קירבה אותה לפיה והחלה ללעוס את קצותיה כאילו היתה גרעין חמניה שהיא מנסה לפצח. אחותי, שבניגוד אליי לא עקבה אחר מהלך העניינים ולא הבינה מה זה שסיגל החלה ללעוס פתאום הפנתה את תשומת ליבה לעניין. סיגל חייכה במבוכה קלה והסבירה שאין לה מושג איך הגיעה התוית של הפכפף לפיה. אחותי השתעשעה מעט על חשבונה של סיגל, ואני עשיתי עצמי מצטרף לסלידה מהכנסת מדבקה שהיתה בנעל לתוך הפה. כאילו שהיה משהו שרציתי יותר מטעימה מהתוית הזו שסיגל החזיקה בידה. הו... לו רק יכולתי להגיד לה. סיגל מצידה, במקום להשליך כמצופה את התוית לפח, המשיכה להחזיק אותה צמוד לשפתיה היפות וללעוס. השיחה חזרה לנושא הסתמי שבו נעצרה ושלושתנו, חוץ ממני, המשכנו להתעלם מהעניין ולקשקש על הא ודא.
ובעוד סיגל לועסת את מה שהיה עד לא מזמן התוית שעל סוליית הכפכף שלה אני נכנעתי למחשבות הזימה אשר הציפו את ראשי.
***
בשלב כלשהו החלטה נפלה ביני לבין עצמי. היום אתקרב כפי שמעולם לא התקרבתי אל מושא חלומותיי, אל כפות רגליה של סיגל, באמצעות התוית כמובן. הרי במוקדם או במאוחר היא תזרוק אותה, זה ברור, כך שכל שעליי לעשות הוא לדאוג שהיא תזרוק אותה במקום שאוכל להגיע אליו.. גאון, אין ספק.
מאותו הרגע כל מה שרציתי, כל מה שחשבתי היתה התוית. אבל הן ישבו, ודיברו ודיברו והיא המשיכה ללעוס את התוית כאילו אין לה שום כוונה לוותר עליה בזמן הקרוב. גם כשעשיתי פרצוף תמים וחסר אינטרס ככל שיכולתי והצעתי לסיגל שאם היא רוצה להפטר מהתוית המטונפת שתקועה לה ביד היא יכולה לזרוק אותה למאפרה שעל השולחן, במקום שתיאלץ ללכת עד לפח שבמטבח היא לא ייחסה חשיבות רבה להצעתי האדיבה והמשיכה בשלה, תוך שיחה ערה וקולחת עם אחותי במשך מה שנראה כמו נצח, בעודי יושב ומתבונן מהופנט בתוית שנמצאת בין שפתיה, מחכה כבר לרגע שאוכל לאסוף אותה אליי. ואז אחותי הציעה לסיגל שהן תחזורנה לשולחן הלימודים.
סיגל הניחה כלאחר יד את התוית במאפרה ושתיהן התיישבו שוב בפינת האוכל והמשיכו בענייניהן. אני לעומתן, מצאתי את עצמי חוטף תוך כדי תמרוני הסחה את התוית מתוך המאפרה ובורח לחדרי מבלי להביט אחורה. התוית המהוהה הזו, זו שהתחילה את דרכה כמדבקה על סוליית כפכף ולימים הגשימה את חלומי להדרך דרך קבע תחת כפות רגליה של סיגל, היתה עכשיו מקומטת וספוגה ברוק שלה שהיה לו ריח מתקתק של 'בזוקה'. ההתרגשות שאחזה בי כשהרמתי את ידיי וקירבתי לפי לנשק את פיסת הנייר האלוהית גרמה לליבי לפעום בעצמה. השפתיים שלי נרטבו מהרוק שעליה ולא ידעתי את נפשי מרוב אושר. אפילו שאריות הלכלוך שדבק בה לאחר מי יודע כמה שעות שנדרכה תחת רגליה של סיגל לא הורידו בעיניי מערכה. אולי אף העלו.
נשכבתי במיטה ותוך כדי חיכוך שפתיי בתוית הרגשתי תחושה נעימה מתפשטת באיזור החלציים, הולכת וגדלה ככל שהתחכחתי במזרן, תוך שלשוני מלקקת את התוית הצמודה לשפתיי ואגני נע מעלה ומטה שוב ושוב. אני חושב שבכלל לא ידעתי מה אני עושה ופעלתי באינסטינקטיביות, כמו חיה. התחושה הנעימה הלכה והתחזקה, הלכה והתפשטה, עד שהגיעה לשיאה. דוקא אז הרגשתי פתאום רטיבות מוזרה שגרמה לי ללכת לשירותים להתפנות, רק כדי לגלות את הנוזל הלבן והסמיך והמאד מוזר מרוח על קצה הזין שלי, שגרם לי לבהלה ולתהיות בנוגע למקורו.
עד שנזכרתי במאמר שקראתי ב'מעריב לנוער' על אוננות - ונרגעתי..
לפני 12 שנים. 23 בפברואר 2012 בשעה 20:01
-