ארורה
ארורה
יש משבר עולמי שוה ערך למלחמת עולם
בניגוד לעבר שם סבלו "על אמת"
כל שמצופה מאיתנו זה להתקע בבית ולבהות במסכים פה שם לנשנש מדי פעם לחרבן ועוד צרכים אחרים שקשורים לאתר השחור הזה.
ככ התפנקנו בתרבות הצריכה והשפע ש
להפנים ולשנות דיסקטגיליתי אחד חדש ככה פתאם אחרי ככ הרבה ימי HOLD
איבדן תחושת זמן
זה יום שני או שלישי או עדיין ראשון
מה שבטוח זו שבת אחת שהשבוע סרב להצטרף או להחליף אותה
ואל תאמינו בשיט להופעות המצוחצחות הזחוחות והשקריות של השקרן מבלפור אנחנו לא ערוכים ולא במצב טוב יותר מספרד ואיטליה
מלחמת אחים ממש בפתח
שהתמונה כלובנית ומקסימה (במיוחד היד הנסתרת למטה שמתחננת לישועה)
אלבומופת ומוסיקה משובחת מרגשת מצמררת
חתונה ממבט ראשון- אנשים אומללים, הדבק היחיד שמחבר כלל זה הנואשות. היא שמנהלת את הקשרים המאולצים. לא להיות לבד, להתישר עם צו הרב, להתנרמל, לרצות את ההורים. זיווגי פריים טיים כמו בתיבת נח- הרזה עם הרזה, הדתי עם הדתיה, השמן עם השמנה, המבוגר עם ה"מבוגרה", חס וחלילה איזו סטית תקן קלה ממש כמו בחיים האמיתיים- זה לא מוכר פירסום. והצופים ימתינו בהכנעה עד שתסתיים הפסקת פרסום של עשר דקות ויותר רק כדי לדעת מה מסתיר גרשון מזרובבלה.
הנשים ברובן מסרסות. הגברים מבוהלים, מפוחדים, מסורבלים תקשורתית. חיות מעבדה בצלוחית פטרי של הזכיינית.
יש להוציא ריאליטי מחוץ לתחומי המסכים חזרה למציאות
אבל אני רוצה לומר כמה מילים על שני סוגי מזוכיסטיות
האחת נרטבת ומגורה מכאב. גרוי מיני מובהק שמתבטא בטיפטופים עזים. כיף ומהנה להיות איתן בקונטנסט הזה בהנחה ששני הצדדים נהנים ומגורים באותה מידה.
ניתן להגיע עם הסוג הזה להרי האור וגלקסיות רחוקות יחד עם זה לעיתים במחיר של טרוף או פסיכוטיות שכן חלקן לא הכי יציבות.
הסוג השני נקרא לו- "תכאיב לי העיקר שתהיה איתי" זה כמובן יכול להתרחב לתשפיל אותי תשפיט אותי וכו.
נשלטות/שפחות שנהנהנות ומגורות מעצם הנתינה, הצורך לרצות והמתח שמושתת עליהן ולא מהכאב עצמו לכן יש להיות זהיר במינון הכאב
יותר מהסוג הראשון. לא תמיד זה יהיה לכיוון הליכה רחוק אלא הליכה סביב בצעדים מדודים. חלקן יצליחו לעלות סף כאב על פי רצון השולט וחלקן לא.
אם הסוג הראשון עם סכוי גבוה לפסיכוטיות הסוג הזה מגיע לעיתים מתוך הערכה עצמית מאד נמוכה.
קושי רב לנשים מסוימות לנהל שיחה באופן פשוט ונורמלי
אולי אקים קבוצת הדרכה או שאמליץ שיצטרפו לאקי"ם:)
או שאני פשוט כבר לא מתאים לי המדיה הזו
תרבות אינסטנט במיטבה
רקאומר
קושי רב לנשים מסוימות לנהל שיחה באופן פשוט ונורמלי
אולי אקים קבוצת הדרכה או שאמליץ שיצטרפו לאקי"ם:)
או שאני פשוט כבר לא מתאים לי המדיה הזו
תרבות אינסטנט במיטבה
רקאומר
לומד אותה סרטון סרטון
עצובה בשם סטוריז של היוצרת ג'ולי שלז בערוץ 1. על אנשים צעירים בעידן הנוכחי לא מעט מהם מוצאים מזור ומפלט ביחסי שליטה כמו השתייכות, מסגרת, גבולות, חום, יחס, קירבה, אינטימיות, חיבור לרגש בין אם באמצעות השפלה או כאב פיזי ועוד.
חלקם מוצאים או ימצאו את האור במסגרות שטיפת מח בחסות ממסד דתי ממומן מכספי ציבור שם יהפכו הנשים למכונות ליצור ילדים. ויסתובבו עם סמרטוט על הראש כמו נשות טליבן וחיוך נהרה ששמור רק ליודעי ה"אמת".
השתקפו שם מגוון רחב של אלמנטים- בעיקר שנאה עצמית, אבדן דרך וערכים, הערכה עצמית נמוכה, קהות חושים וניתוק רגשי, בדידות, ניכור, אבדן או חיפוש זהות.
המון כאב חוסר תקשורת וילדים מקסימים שאם רק היו מסתכלים עליהם ההוה שלהם אולי היה קל יותר. אם רק היו מחליפים חברות וירטואלית למציאותית קהילתית חייהם היו טובים יותר.