שדה תעופה הוא מיקרו קוסמוס ונייר לקמוס גם קוסקוס כי זה מתחרז לא רע. במפלס הנחיתות אנשים מתפרקים בבשורות קורעות נשמה
ובמפלס המראות עכברים ברחנים מחפשים טיסות לא משנה לאן. אבדן דרך. אבדן ערכים אבדן אנשים.
ואני מעסיק עצמי בין חיפושי שפחה להרגעת היקרים תוך כדי עבודה אינטנסיבית.
מישהי פנתה אלי כי מחקו לה פוסט. הפרופורציות בימים כאלה משתבשות לחלק או שהם מוציאים לחץ דרך דברים טריויאלים.
אני חויתי כילד את מלחמת יומכיפור גם אוקטובר רק 73. 2 בצהריים שבת אזעקה משום מקום כששכנים מביטים בעלם ותמהון. כבר ב2016 כתבתי על הזחיחות ועל האסונות הבאים: יש לי יכולות לצפות דברים לפני שהם קורים. כשרבין אמר פרופלורים אמרתי מיד הם ירו בו. מהפכה חברתית קריסה כלכלית באופק ומלחמה אסונית. ורק לחשוב על התצפיתניות וחיילי האזור שנשבו ונורו על האימה הנוראה ושלא הוכנו כראוי והקצינים השאננים שלא חשבו מספיק שמונו מתוך קשרים ופוליטיקה ולא יכולות. על מודיעין ששוב כשל בגדול.
ועל נוכל מושל שבכולם מהתל. חשב שכמו כולם גם החמס בכיס של וכמו אסון מירון במשמרת שלו, הוא ידאג כבר להטיל אחריות על הצבא על הסמול על טיסים על מי לא.
ימים קשים נקוה לשקט בקרוב שכולם יחזרו שלמים למשפחות.
