ויזה לארץ פולי. היא לא חברה באו"ם ואין שם עצי דקל. אבל יש שם חופש והיא חברותית אלי. ועד כה המסע הזה נתן כמה תובנות מענינות. בכלל למסע ההכרויות.
מספרים- מספרים לא מענינים, ואינם פקטור בבחירת פרטנריות. לא מספר השנים הביולוגי (בהנחה שהפערים אינם מוגזמים או חוצים את החוק), המספרים מאחורי חשבון הבנק, הסנטימטרים של הגובה, הקילומטרים ממנה או מספר אזור החיוג, גם לא מספר הנעליים. כשרוצים להכיר מאפשרים ללא מיספרים.
אפילו לא מספר הIQ- סה מרבית האנשים נמצאים בממוצע וIQ לא ניתן לזייף כשהיא סתומה היא סתומה. יחד עם זה אם הנתון הזה גבוה מהממוצע אין זו ערובה לאיכות או מענה לצרכים. מצאתי אישית צורך חזק להגיע מהר למפגשי מציאות. טקסטים זה מתבקש אבל מגבל. ואז יש קול שזה גם נותן מושג מסויים למי מולך. כשאתה במציאות מול פרטנרית אתה יכול לקרא שפת גוף. מחוות, חיוכים, נמצא כי שפתיים של הצפון מספרות לא מעט : יש שפתיים חושניות ומיניות יש קפוצות ודקיקות, יש שפתיים עצובות או של רוע, יש חייכניות ורחבות. ויש שפתי ברווז שזה ז'אנר עכשוי שממש מכבה אותי ואיכשהו מעיד על העדר אוטנטיות ועיסוק בחיצוניות. ויש עיניים- עיניים חכמות ועיניים ריקות, עיניים עצובות ועיניים מתות, עיניים צוחקות, ועיניים מיניות, עיניי עגל ועיני איילה/שקד, ויש עיני אל תתעסק איתה היא לא אמינה/צרות. ושאר הויזואל זה כבר בונוס, מרפסות רגליים אצבעות דקיקות ונשיות, היקפים- כיף כיפים.
המסע שלי ליעד לא ברור שהרי אין פרטנרית אופטימלית. אבל לא אתפשר על ענין, חוסן נפשי נעימות וטוב נפש, ויכולת גבוהה להגמיש את עצמך ולאפשר קירבה מיוחלת.
אני מעביר עם עצמי מבחנים : האם בא לי עוד ממנה האם אני מרגיש איתה בנח האם הייתי חי איתה גר איתה
וכמו בכל מטרו ארץ פולי או לא. כל קשר הוא תחנה בחיים.