סביבות 7 בבוקר תופסת אותי במיטה בשינה מאד עמוקה. מתחיל לשמע דפיקות כאילו השכנים קופצים לי על הראש ומיד צבע אדום ובעצם זו אזעקה ירוטים FIGHT OR FLIGHT
נוהל הקפצה, צריך לתפקד. טלפון מהעבודה מבקש ממני להגיע מקדם מהמתוכנן . מודא שהיקרים בסדר יחסית. ובעבודה אפוקליפסה מרק של רגשות לקוחות ועובדים אמהות אבות מרוטים ומרוסקים, תפקוד על אוטומט ובמקביל ירוטים אפליקציה מלחיצה מסמנת לך להסתתר. ונוכל עם NPD קליני שממשיך וממשיך לומשנה על כמה אסונות קטלניים הוא חתום.
מיום שלישי לאט לאט הדרמה דעכה ושינתה פאזה , מאותה שבת יקח ימים ושבועות לעבד את מה שקרה ומה שעומד לקרות. הצצתי לשניה בסרטי טלגרם לא מצונזרים שהבהירו לי את זה אתה לא רואה. הצלחתי לעשות תאונה עם הרכב במהלך התקפה כשטילים משוגרים לכיווני ואבד לי קור הרוח הרכב התדרדר ונכנס בסלע. שנה שאנו מתבוססים בחוסר אונים חוסר ודאות חוסר בטחון . שנה שאני לא מדליק מסך טלויזיה לא סדרות לא אקטואליה , מצגי שוא חצאי אמיתות ומכונת רעל אחת . אנשים שחונכו אחרת מול אנשים שחונכו אחרת . סט ערכים ומוסר מול סט ערכים ומוסר
ונוכל מופרע שמנצח על הקונצרט הזה כדי לשרוד בשלטון. ואף מלה על חטופים שהם של מישהו מישהם אב אח אמא יקרים שייכים לנו מה שקרה להם קרה קצת גם לנו כמו גם השכול שפוקד לא מעט כמו להקת אנטילופות בסוואנה למי יטרפו עכשו, למי יודיעו מחר, אבדה הערבות ההדדית אצל אלה שחונכו אחרת אם היתה כלל. החטופים והמשפחות "מפריעים" להם לנצח עלק או אולי להתישב בעזה - האימפריה מכה שנית.
הכל נזיל הכל יכול לקרות לטוב ולרע
החזיתות מחוץ לגבול וזו שבתוכנו שום דבר עדיין לא נסגר
מתמקד בשמחות קטנות
תורה של שמחה להגיע