פתאומית לעד

יום כזה שהלב בו נטרק ומתנפץ שוב לרסיסים

מתערער, מהרהר, מבקש להתלטף 

ויודע שבכל דור ודור עומדים עליה לכלותיה

והיא... היא תעמוד בכל מבחן ומבחן, כמו חתולה על גג פח לוהט, תלהט מול החיים במלוא עצמתם. או במילים מדוייקות יותר של עדי אברהמי : 

היא שעמדה

בין שמיים וארץ ולא פחדה מה ימטירו עליה גשמים

היא שעמדה

שידעה שמלמעלה אין סוף גם אם יש עננים

שעמדה

על משמר לבבות שאיבדו תקוותם בחיים

היא שעמדה

ושמרה לך חסד בריות וחסדי נעורים

היא שעמדה

ובלי לילה ויום לא הדפה רגעים

שעמדה

שידעה שמלמעלה גם לא יבטיחוה לחיות בעודה בחיים

שעמדה

ולא חסה עליה אל מול כל מילה שפגעה

שניפצה כל כמעט שנתקל בין רגליה

היא ידעה

שבכל דור דור ודור

עומדים עליה לכלותיה

דור ודור

טעויות של הוריה יתוו את חייה

דור ודור

שיקום וייפול והכל יחזור

שבכל דור ודור

תעמוד באור

            ♡

    עדי אברהמי

לא שמלת הערב, לא הלאנג'רי היוקרתי והנוצץ,

לא התסרוקת המהודקת או סיבוב הדאוואין המתנשא על סטילטו בגובה של מיגדלור, כלום לא יצליח להוציא ממני את הטום בויי הנצחי.ת.

תעיד חולצת הטי הירוקה שלו שמרגישה עלי בנוח יותר מכל שמלה שבעולם, והאולסטאר ה"לבנות" שידעו טיולים רבים בשטח ושכחו שפעם הן באמת היו בלבן... בוקר אור ולילה טוב 😴

ממישהי שחיה קצת הפוך מהעולם ⚡🎶

אבל

כשתדרים עצמו מאד

אותך פללתי לי בסוד 

(יעל טבת)

אני ארדם פעם לפני שהשמש תזרח או מה ...?$%&

כשמחוגי הזמן מתעתעים בי

כשהכמיהה, הערגה והתשוקה

מסעירים את אדמתי

אני נדמית לאניה בלב ים

המשוועת לעגון בחוף מבטחים.. 

בסוף היום התיישבתי לי על אבן
זה זמן שמבקש לשקוע ולחלום
וכל אותם דברים שאת אוהבת
היו כבר אהובים עלי בסוף היום

בסוף היום הסתכלתי בעינייך
גילית לי את מראה דמותה של ילדותך
שבילי עפר לבנים שלרגלייך
בנוף חלקת הארץ שהייתה ביתך

קרן שמש מאוחרת
בשיערך יפה שלי
את קרובה הערב
את כל כך מוכרת לי
קרן שמש מאוחרת
לא נזקקת למילים

בסוף היום אבדו לי עקבותייך
לא מוצא אותך מאז בשום מקום
זה לא מרגיש בסדר בלעדייך
וזה תמיד ברור יותר בסוף היום

* שלום חנוך כמובן 🎶

שבת של שמש עם אלתרמן וקפה ☕איזה בוקר יפה 📚

פילטרתי לשחור לבן לטובת הרומנטיקה הנוסטלגית של שנת הספר 1969 המהדורה השניה לכרך זה. מתנה מרגשת מאיש אהוב שמכיר אותי טוב כל כך, ברמות שמלטפות את הלב. 

ערב כחול עמוק
תולה עגיל אדמדם לרושם
ומעשן תפרחת
קטורת של אזדרכת
ומרחש בלחש
אולי הפעם
אולי הפעם

כמה כחול הערב
כמה עמוק אלוהים יודע
למה שלא תפתיע
חד וחלק בפתח
כמשחר בלי הרף
לרוות עוד פעם
לרוות עוד פעם

כל הכחול לעצב
כל העמוק אין קצה
בא לי בזאת הפעם
ליפול על חרב למות עליך
למות, למות עליך
לזכר ערב שלא יחזור

                                      ☆☆☆

מאיר אריאל על המילים ושלמה ידוב עם הלחן

וריטה בביצוע מצמרר כמשחר לטרף, לרוות עוד פעם

המילים הנפלאות של גלי רביץ מתוך "נועזנו" 

זמר שלוש התשובות זו התשובה 

לא גרם אחד פחות 

אבל מה ההגיון בלהנציח את עצמי עם רצועת הבד המחוררת והיפהפיה הזו, אם לא כדי להתלהב מעצמי במקום שמכבד חורים פזורים על גוף עירום בלילה קר🌬

כי מה הסיכוי שאצא ככה מהבית אי פעם ולאן בדיוק...?!&%$#
 
בתמונה :
טום בויי נצחית שרגילה להסתובב בג'ינס וטישרט אחרי שהתפתתה ללבוש חורים אדומים שקבלה במתנה מחברה 🥅 
 

לא בתמונה : 

ההבנה המתחדדת 

שלא משנה כמה חורים יהיו לי

אני כל כך מיושנת,

מי שלא נכנס לסתום לי איזה חור קטן בלב , 

לעולם לא יצליח לחדור לשום חור אחר.

אחרי הכל אני חתלתולת רחוב מתפנקת 

שרק זקוקה שיחזרו אחריה בלהט הכיבוש

ירווו את צמאונה בשקרים מתוקים שיגרמו לה להרגיש כל כך שונה ומיוחדת, עד שתתפתה להתמסר לליטוף הנשמה ועינוג הגוף, ותהיה נכונה לבצע כל משימה שתזכה אותה באפשרות להשאר קרובה כל כך לנווה המדבר הזה , שחיים שלמים היא צועדת בתוכו כמו איילה טועה בערבה,  בתשוקה בתנועה מתמדת.