פתאומית לעד

מתנצלת מראש על ששכחתי לחגוג לה ביום ראשון השבוע, אבל נשבעת שהיא בטח יודעת שאני לא באמת זקוקה לתאריך בשביל לזכור או לחגוג את מי שהיתה. 

איך בא לי לחבק אותך גברת בלובשטיין... להניח עליך את הראש ולהתרפק בך, להפיג את הכאב הזה שמתעקש לטקטק לי בלב. 

לֹא גוֹאֵל – וְקָרוֹב כָּל כָּךְ,

לֹא נָכְרִי – וְכָל כָּךְ רָחוֹק,

וּתְמִיהָה נְבוֹכָה יִצֹּק

הַמַּגָע הָרָךְ.

הֲתִזְכֹּר? סָגְרוּ הַקִּירוֹת

וּמֵעַל לֶהָמוֹן הַזָּר

מִקּוּרֵי-מַבָּטִים נִשְׁזַר

גֶּשֶׁר – אוֹת.

אִם הִכְאַבְתָּ – בָּרוּךְ הַכְּאֵב

יֵשׁ לַכְּאֵב חַלּוֹנוֹת צַחִים,

נְתִיבִי בְּצִדֵּי דְרָכִים

וְלִבִּי שָׁלֵו.