סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 4 שנים. 22 באוקטובר 2020 בשעה 21:28

 

פני הגברים המטליאים עלי ברכיים
חולצה ונעל, פני הלץ, פני הטבח
פני הבדיחה בצוהב בהרות הקיץ
שמושבה על הארגז או על הפח

 

 

אלתרמן בהשפעת מלחמת העצמאות עושה ללב שלי להתרסק ולהתחבר מחדש.

 

 

ליל חֲנִיָּה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ

לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְוָדִים

לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רֵעוּת רוּחַ

בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים

נִצַּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְדוּדִים.

 

אביב נעורים - שיר עצוב .
לפני 4 שנים
אָמָאזוֹנָה​(אחרת) - שיר מרסק... בעיקר לאור העובדה שהוא מתאר מציאות שהיתה. שואלת את עצמי אם היום יש בתוכנו את ההון האנושי המשובח ההוא של גברים לוחמים מהסוג הזה בזמן שהמדינה הולכת ומתפוררת לנו בין הרגליים.. עד שגם אלו שנוצרו מאותו זן משובח, לא רואים סיבה אמיתית להקריב את חייהם למען מדינה שמנהיגיה רואים רק את עצמם... עצוב בלב. ממש
לפני 4 שנים
Sharons- - אלתרמן 3>
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י