סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 4 שנים. 3 בנובמבר 2020 בשעה 0:44

 

חושך
לא ראיתי כלום
עיניים זרות עיבדו נתונים
ניסיתי להפוך את עורי
אבל העור שבפנים דמה מדי לשלי


רציתי להדוף את השנים שעומדות בינינו
בלי להבין
שאין כלי נשק בעולם שרק מתוקף אהבתי
יכריע את הזמן

אני לא אפסיק לרצות
אני לא אפסיק לרצות
אני לא אכנע לרעיון הזה
שאי אפשר כי אי אפשר
ואי אפשר


זה עניין של הישרדות
גם אם תגידי לי שדי כבר ונגמר
אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר

 

https://youtu.be/Ta868FqJVh

 

יש כמה נשים שלא פגשתי מעולם, אבל אני לגמרי יכולה לראות את עצמי מתאהבת ומאבדת שליטה מולן ברגע שבו רק תגיע הזדמנות..... רונה קינן היא לגמרי אחת מהן. 

 

כאן שוב היא אחראית על המילים ועל הלחן ועל הביצוע המושלם. כמעט כמו בכל דבר שהמוכשרת הזו עושה. 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י