פתאומית לעד

אין לי מושג מי כתבה....

אבל משהו בטקסט הזה העיר בי את הצורך לפרוץ את גבולות עצמי (שממילא משוגעים בהגזמה) ולהסחף אחרי הרפתקאה משוגעת , מטופשת, מלאת תשוקה שאין בה שמץ של מחשבה מלבד התמסרות לעונג ולאנדרנלין המפמפם בדם ובנפתולי הלב... 

אבל לפנטזיות יש חדר משלהם, ולי יש חדר משלי שבו כנראה שאביא ביד ואמשיך לדמיין עד שמשהו יקרה או עד שארדם. 

או שתביא את המכונית ואני אביא את האקדח... 

זה שטעון געגועים 🕳