לא, עיניה לא היו קשות מן הרגיל גם שדיה לא,
לא כל החששות עוברים עם הגיל, גם לא החלומות.
שאלתי אותה, אם היא אוהבת סרט,
בעיר גדולה מציגים הכל, הרחובות היו מלאים,
שאלתי אם גם לי נותר מקום.
צריך להתקדם מה, צריך היה לשבת.
רצוי לא להביט מי מלפני ומי מאחור,
רצוי לא לפחד ממלחמה או מאשה עוזבת,
רצוי לנוע, כי אנחנו פה, בין כה וכה...
לא, איתה לא התחתנתי, לא התגרשתי,
בוודאי לא, אתה חצי מיטה למרות הכל.
גם לו ניתן לנו קצת נצח לא היה כדאי לא,
להשאר תקוע באותו מקום.
שאלתי אותה, אם היא יודעת מה זה בכי,
בכתה קצת בנעוריה ועכשיו כבר לא בוער,
מסתירים מכתב או שיר קטן,
ליחידים מותק לבכות כשבא להם.
צריך להתקדם מה, צריך היה לשבת.
רצוי לא להביט מי מלפני ומי מאחור,
רצוי לא לפחד ממלחמה או מאישה עוזבת,
רצוי לנוע, כי אנחנו פה, בין כה וכה...
"עם השנים נהיית די חלש, עם הנשים אהבת,
עם השירים נהיית די זמר כל מה שכתבו" אמרה,
"ודאי שלא נכתבת, לא יכתבו כשלא יהיה על מה..."
בואי לא ניקח ללב, נלך לסרט,
בסרטים רק המסך זוהר.
לא עיניה לא היו קשות בטרם שהלכה
אמרה כשתישאר, כדאי לך להיזהר.
צריך להתקדם מה, צריך היה לשבת.
רצוי לא להביט מי מלפני ומי מאחור,
רצוי לא לפחד ממלחמה או מאישה עוזבת,
רצוי לנוע, כי אנחנו פה, בין כה וכה...
שלמה ארצי כמובן