פתאומית לעד

"לא מבין מה את עושה כאן"

הוא כותב לי באדומה

"אני קורא את הבלוג שלך וחושב על זה שאת המילים שאת כותבת, כולם צריכים לקרוא. זה לא קשור רק ליחסים של שולט נשלט, זה עניין שלם של דרך ארץ, את מבינה? בטח שאת מבינה. אז תקראי טוב את המילים שלי: את חייבת לצאת מהכלוב!! חייבת! את צריכה לכתוב במקום אחר, במקום שבו כולם יוכלו לקרוא את מה שיש לך להגיד"

ואני שותקת, לא יודעת איך עונים לדבר כזה, אני כותבת בכל כך הרבה מקומות, מפזרת את עצמי לכל הכוונים האפשריים, אחד לא יודע על השני והשלישי, שולחת אותיות על פני הרוח ואוספת אהבה.

הוא לא מחכה לתשובה, כבר הבין שהיא לא תגיע, אז הוא שולח לי את זה ונעלם: 

ישנן ציפורים שלא אמורות להיות כלואות, זה הכל. הנוצות שלהן ססגוניות מדי, השירה שלהן מתוקה ופראית מדי. אז אתה מניח להן לעוף.

_{(סטיבן קינג)}