פתאומית לעד

זוכרת איך פעם חששתי מההתבגרות, מהגיל שלא הולך או זוחל לאחור, אלא רץ ומתקדם, בכלל לא ברור לאן הוא ממהר.

בשנים האחרונות הסקרנות והתרגשות החליפו את החשש המטופש,  אני בדיוק במקום הזה שכל כך תהיתי לגביו אז כשעוד הייתי נערה מבולבלת ולא ברורה. עכשיו אני כל כך אוהבת אותי, כבר לא חוששת ממה שיהיה ולא מתרפקת או מתגעגעת למה שהיה, בעיקר מתרגשת ממה שעכשיו ומכל מה שמזמן לי העתיד לבוא ✨

"אם היום היינו נפגשים,
כמו שאנחנו, אנשים לא ילדים
האם היית שוב מבחין בי בתוך אלף הפנים,

ועוקב במבטך אחרי גופי בחדרים..

האם היית מתפוצץ מצחוק מכל פרצוף טיפשי ואומר ששנינו יחד זה תמיד הכי חופשי,

האם היית עוד מוצא מפלט בשקע צווארי ומתמכר בפעם השנייה לריח שערי.

הרי ידענו גם ימים רבים של קושי
ומכל מכשול הפציע איזה יופי
איזה קסם להקיץ כל בוקר לצידך
ואחרי כל השנים אני בוחרת שוב בך.

אם היום היינו נפגשים,
כשכל השגעונות כבר קצת יותר קשים, 

האם היית שוב עובר איתי את כל הסערות ומגלה יבשת חדשה בין כל המוכרות.

האם היית שוב משקיט את כל פחדי בחיבוקיך ומחמם את שתי כפות ידי בשתי כפות ידיך,

ואולי אם חן תמצא עוד באישה שלפניך,

תזדקן איתי מחר, הן כל שנותי הן גם שנותיך.

הרי ידענו גם ימים רבים של קושי
ומכל מכשול הפציע איזה יופי,
איזה קסם להקיץ כל בוקר לצידך
כשבחוץ כל הטירוף, אני רוצה להיות איתך"

                            ✨

 _{(מילים, נועה גולנדסקי
לחן, רמי קלינשטיין)}